התביעה הוגשה לאחר שניסיונות התובעת לרשום את הנתבע כאביה במרשם האוכלוסין נתקלו בסירוב. התובעת הסבירה בתביעתה כי מאחר שאביה מחזיק באזרחות כפולה, היא מבקשת לקבל גם היא אזרחות אירופאית כדי ליהנות מהטבות כלכליות, חברתיות ואקדמיות, וכן כ"רשת ביטחון" שתאפשר לה להתגורר בחו"ל בעת הצורך.
האב, טען מנגד כי מדובר ב"אינטרס אישי וסחטנות גרידא". בכתב ההגנה שהגיש, ציין כי אמנם קיים קשר עסקי ומספר מפגשים אינטימיים עם אמה של התובעת לפני כ-25 שנים, וכי הסכים להכיר באבהותו בבית הדין הרבני לבקשת האם, "למרות שאינו יודע אלו קשרים אישיים היו לאם באותה עת".
בדיון שהתקיים בבית המשפט (אליו האב בחר שלא להגיע), תיארה התובעת תמונה מורכבת יותר מזו שהציג האב. מפרוטוקול הדיון עולה כי "מאז ילדותה ידעה על זהות אביה" וכי "ביקשה לפגוש אותו על מנת להכירו אולם הנתבע לא נעתר לפניות לעניין זה".
השופטת דהן תיארה כיצד התובעת "מתארת באופן מוחשי ממש את הצורך בהשלמת ה'חור השחור' שבנפשה ובהעדר היכרות עם האב ומשפחתו בעת עריכת עבודת השורשים". עוד מציינת השופטת כי התובעת "מתארת החומות שבנתה מול סירובו של הנתבע להיות חלק מחייה, תוך תיאור מקביל של ניסיון להבין אותו ולתת לו מקום".
בהחלטתה, קבעה השופטת דהן כי יש להורות על עריכת בדיקה גנטית לבדיקת אבהותו של הנתבע. השופטת ציינה כי קיים "סיכוי סביר" לנכונות טענות התובעת, בהתבסס על שלוש עובדות מרכזיות: האב אישר כי קיים יחסים אינטימיים עם אם התובעת, הסכים להכיר באבהותו בבית הדין הרבני בשנת 2004, ואף נשא במזונותיה של התובעת.
עוד הוסיפה השופטת כי "התובעת עברה מרבית שנות חייה בידיעה כי הנתבע הוא אביה אולם ללא וודאות לעניין זה", וכי "אין שונה מצבו של האדם הבוגר המחפש את זהותו, את השתייכותו המשפחתית, מאשר 'ילד' קטין. אותו 'חור שחור' שקיים בליבו של ילד קטין ממשיך להתקיים אף בבגיר ואולי אף מעבר לכך וביתר שאת".
התרעות פיקוד העורף