האירוע הראשון התרחש בעת שהנאשם הגיע ללשכת הגיוס בתל השומר. לפי כתב האישום, התנהג במקום באופן אלים: “העיף בידו חוצץ פלסטיק מהדלפק, וכן העיף את המחשב הנייד וחפצים נוספים”. שוטר שניסה להרחיקו הותקף אף הוא: הצעיר הדף אותו מספר פעמים, עד שנאלץ להשתמש בגז פלפל. בדרכו החוצה זרק הנאשם כיסא לעבר השוטר.
לאחר מכן התקשר הנאשם למוקד מיטב, והטיח איומים קשים במוקדנית: “עכשיו תדאגו שאתם תעבירו אותי לאחראי ואתם תגידו לו שאני לא מתגייס ואני לא יבוא לפה, למה או שאני אתאבד או שאני אזיין את כולכם. אני אדקור אחד אחד ואם צריך אני אכנס עכשיו… מישהי תידקר”.
כמעט שנה לאחר מכן אירע המקרה השני, ברחוב ז’בוטינסקי ברמת גן. בעת שרכב על קורקינט חשמלי, החל הנאשם לקלל נהג אוטובוס שצפר לו, תוך שהוא צועק “בן זונה נהג חרא” ודרש מהנהג לעצור. כשהאוטובוס הגיע לרמזור אדום, תחב את ידו דרך חלון הנהג וניסה להכותו. לאחר מכן ירק לעבר פניו.
שוטר שהיה במקום ניסה לעכב את הצעיר, אך זה ניסה להימלט ונעצר רק לאחר מרדף קצר. בתגובה לעמדת התביעה, שציינה כי העונש יינתן “בהתאם למתחמים המקובלים”, ולעומת בקשת ההגנה לביטול ההרשעה, קבע השופט אבינור כי אין מקום להיעתר לבקשת ההגנה.
לדבריו, “מדובר בשני אירועים עברייניים – שאירעו בפער זמנים של כמעט שנה, במקומות ובנסיבות שאין ביניהן קשר”. על האירוע השני אמר כי הוא חמור במיוחד, ותיאר אותו כ”זעם בדרכים”, והוסיף: “זהו אירוע מתמשך ואף מתפתח”.
השופט הדגיש כי “יש משום פגיעה משמעותית בערך החברתי של ההגנה על תחושת הביטחון של הציבור בדרכים” והזהיר שביטול ההרשעה “עלול להעביר מסר מוטעה הן לציבור והן לנאשם עצמו”.
התרעות פיקוד העורף