בפעילות משולבת של יחידת אתג"ר במשטרה, מחוז ש"י, המנהל האזרחי וצה"ל הרכב אותר והוחזר לשטחי ישראל, כשבעלת הרכב הרמינה דורי לא ידעה נפשה מהתרגשות עם קבלת ההודעה המשמחת. "כאילו יום העצמאות יש לי דמעות של התרגשות לא ראיתי את העיר ככה מלפני ה-7.10", שיתפה.
"אחרי כל מה שעברתי עם בעלי בתקופת המחלה הנוראית והפטירה שלו, ובין לבין גם הפציעה של הבן איתי, הרכב טויוטה יאריס קרוס אדומה שפשוט ביטא אותי יותר מהכל והיווה עבורינו סוג של נחמה, מתנה, פיצוי ונקודת אור בתוך החושך שחווינו, נגנב ועוד מעבר לכך לאחר מכן נוכלים מרושעים ניסו לעקוץ אותי" משתפת הרמינה דורי.
"ברכב הזה ליוויתי את בעלי לטיפולים, לאשפוזים ובדרך היינו שרים בשביל להשרות זיק של תקווה, העלאת המורל ובעיקר לשמור על שפיות בתקופה הזו. האוטו הפך למומנט הרבה יותר משמעותי מסתם רכב עבורי ועבור הבית. הוא היה אדום בוהק כיוון שאני מאמינה בחופש, ויחד עם בעלי רכשנו את הרכב הזה. כך שהסיפור הזה חורה לי מאוד ומקשה עליי בתקופה זו" היא מספרת. די אם נפרט את האירועים שחוותה במהלך השנה האחרונה כדי להבין את משמעות הדברים.
ב-29.7.2024 בנה של הרמינה, איתי דורי, בן ה-23, מפקד טנק בשריון נכנס עם החיילים בחאן יונס בין בניינים עם שישה טנקים, כשצלף ניסה להוריד אותו ופצע אותו קשה כשסוללת העפר הצליחה להסיט את הכדור שפגע בברכו. בימים הקרובים אמור דורי הצעיר לעבור ניתוח רביעי, מה שמעסיק את אימו גם באירוע זה.
בחודש ספטמבר 2024, ניגשו הרמינה ונועם בעלה שנפטר בינתיים, לסוכנות רכבים והחליטו לפנק עצמם ברכב חדש "זו הייתה הפעם הראשונה שקנינו רכב מהניילונים וזה היה כי נועם היה מוגבל ונתמך בקביים וכיסא גלגלים ולכן קנינו טויוטה יאריס קרוס אדומה מהממת. זה סוג של ג'יפון שנרכש כדי להקל בתנועה על נועם".
אלא שבחודש אוקטובר האחרון, התבשרו בני הזוג הרמינה ונועם, כי המחלה הארורה שתקפה את נועם בעלה התעוררה מחדש, מה שהנחית על המשפחה מהלומה נוספת.
מרגע הבשורה מספרת הרמינה: "התחלתי לצלם את נועם שהיה מאושפז ממושכות בבית החולים בלינסון ולהקליט שיחות שלנו כי ידעתי שהוא פשוט בסוף של חייו. רציתי שיהיו לנו זיכרונות משותפים, שהקול שלו יישאר איתי".
ב-15.5.2025 נועם נכנע למחלה ונפטר, והרמינה נאלצה להתמודד עם טרגדיה קשה לצד גידול של ארבעה ילדים בני 13, 16, 18 ו-23 והיא לא נכנעת "זו לא אופציה מבחינתי. להיפך הבנתי בתקופת המחלה, כדי ללמוד כמה לזמן יש משמעות כמה צריך להגיד הכל במקום ולא לדחות שום דבר".
אם לא די בכך אז בלילה שבין מוצאי שבת האחרונה לראשון בבוקר, התבשרה הרמינה כי ה"מתנה" המשותפת של נועם בעלה ושלה נגנבה מתחת לביתם בשכונת הדר גנים, תחת מטח טילים.
"היה מטח טילים ואחד הרסיסים נחתו על גג הבית שלנו ושעתיים לאחר מכן הגיע שוטר כדי לאתר את הרסיס. בעקבות נפילת הרסיס נכנסו שכנים אליי הביתה כדי לשאול לשלומינו, אחת מהן תהתה היכן הרכב שלי. עניתי בביטחון שהוא בחנייה ברחוב והיא השיבה בשלילה. זה הרגע בעצם שבו נודע לי שהרכב שלי, הקסם שלי נגנב. דיווחתי למשטרה סמוך לשעה 09:45 בבוקר. במקביל הבן שלי איתי העלה פוסט לפייסבוק שבו פרסם אודות הגניבה של הרכב וציין שהוא חשוב לי בעיקר סנטימנטלית".
ההתרחשויות לא פוסחות מהרמינה ששעתיים לאחר פרסום הפוסט קיבלה טלפון מפתיע. "חייג אל הבן שלי בחור, הציג עצמו כתושב אזור הדרום וציין כי הרכב נמצא סמוך ליישוב מיתר. שלח מיקום של הרכב וכביכול גם תמונה שבדיעבד התברר לי מחוקר מיחידת אתג"ר בלהב 433 במשטרה שמדובר בפוטומונטאז', סוג של העתקת התמונה שהבן שלי פרסם ושילוב רקע של האזור, ואת זה לא ידענו באותן שעות. ניהלנו איתו מספר שיחות עם הבחור הוא ביקש 12,000 ₪ בתמורה להשבת הרכב, עירבתי בסיפור גם את פעיל הציבור ירון קדושים, שעשה עבודת תחקיר מעמיקה ניהל יחד איתי חלק מהשיחות עם אותו גורם וכן עם גורמים נוספים שחייגו תוך עיוות קול, אולם, הם דרשו שנגיע לאזור חורה שבנגב, ציינו בפניו שיגיע לבד, לא חמוש וללא משטרה והוא כמובן סירב. כל ניסיון לתאם איתם את הפגישה בבאר שבע במקום הומה אדם, נדחה על ידם. גם האופציה להעביר את האוטו על גרר אלינו ואנחנו נשלם לגורר נדחתה על ידי הפונים. גם כאן בדיעבד הוברר לי על ידי המשטרה שמדובר בחבורת סחטנים, שודדים ונוכלים שניסו לעקוץ אותי וטיפסו על הפוסט כדי להגיע אלינו, להוביל אותנו לגזרה שלהם ואז לקחת את הכסף ולהיעלם כי הרכב לא היה שם בכלל. היום אני מבינה שהרכב שעבר דרך מעבר רנטיס לשטחי הרש"פ ומשם לרמאללה וזה מתוך חוקרי המשטרה.
יומיים לאחר מכן נחשף קדושים, לפוסט שבו סרטון המציג את הרכב של הרמינה דורי, שבו מציעים 3,500 עד 4,000 ₪ עבור 10 דקות עבודה. "הבוקר נודע לי מגורם אחר שהרכב נמכר לצערי".
הרמינה מסכמת בינתיים תוך תקווה שאולי יחזירו לה את הרכב. "אחד החוקרים ביחידת אתג"ר בלהב 433 במשטרה גילה רגישות אמיתית למצבי והגיע לגבות ממני עדות, הוא מדווח לי על הפעולות ונמצא איתי בקשר תומך ממש כשהוא זמין לפניות שלי בכל שעה כמעט, וזה לא מובן מאליו. אלא שבמשטרת פתח תקווה נדמה לי שלא נתנו משקל לתלונה שהגשתי והכניסו אותי לסטטיסטיקה של גניבות הרכב תוך גילוי אדישות והפנייה אל חברת הביטוח, לא מעבר. רק חוקרת אחת התייחסה אליי באנושיות וגבתה עדות מפורטת אבל אני לא יודעת מה קורה מעבר".
התרעות פיקוד העורף