הפרשה החלה כאשר בין השניים, שמתגוררים בבניינים סמוכים, שררה מתיחות מתמשכת. על פי העדויות, מדובר ב"שכנים מסוכסכים מזה זמן רב". ביום התקרית נסע המתלונן ברכבו ליד בניין מגוריו של הנאשם, שיצא לטייל עם כלביו. בעדותו סיפר המתלונן כי "הבחין ברגע האחרון בכלביו של הנאשם שהיו קשורים ברצועה ארוכה", ולכן עצר את רכבו כדי לא לפגוע בהם.
לאחר שחזר לביתו והחל להוציא מצרכים ממכוניתו, הופיע הנאשם במקום, כשלטענת המתלונן הלך קודם לביתו כדי להביא עמו מכל גדול של גז מדמיע. בשל החשש ממנו, התקשר המתלונן למשטרה כבר במהלך האירוע עצמו ודיווח בזמן אמת על האיומים והתקיפה.
אלא שהשופט הרמלין דחה את כל טענות ההגנה הללו. סרטון שצילם המתלונן בטלפון הנייד שלו תיעד את הנאשם מתקרב אליו, שואל אותו "מה אתה משפריץ עלי?", והמתלונן השיב "אל תתקרב אלי". מיד לאחר מכן, כפי שתועד בבירור, ריסס עליו הנאשם גז מדמיע ונמלט מהמקום. גם מצלמת אבטחה תיעדה את המעשה.
בהכרעת הדין קבע השופט כי "לנאשם לא הייתה ברירה אלא להודות בריסוס המתלונן, כיוון שמעשהו תועד הן במצלמת הטלפון הנייד של המתלונן והן במצלמת אבטחה". באשר לטענת ניסיון הדריסה, כתב: "טענת הנאשם שהמתלונן ניסה לדרוס אותו היא מופרכת וחסרת כל בסיס. אין גם ספק כי אילו היה ניסיון דריסה כזה, היה זה מוקד העניין מבחינתו של הנאשם והוא היה פועל להוכחתו".
גם טענתו של הנאשם כי המתלונן ריסס עליו גז מדמיע נדחתה בחריפות. השופט הרמלין כתב: "אני דוחה כלא אמינה גם את טענת הנאשם שהמתלונן התיז עליו גז מדמיע או תרסיס פלפל", והוסיף כי בסרטון שצילם המתלונן נראה הנאשם "מחייך חיוך רחב כשהוא שואל את המתלונן מדוע התיז עליו", וכי מדובר ב"טריק מּוּכר של שימוש בתיעוד קולי כדי לעוות את המציאות על ידי תיאור התרחשות שאינה מתקיימת".
לבסוף ציין השופט כי הנאשם אף הודה בחקירתו במשטרה בהשמעת האיומים כלפי שכנו, ואף "הקנה אמינות להודאתו זו בכך שאמר שעד היום לא שרף את מכוניתו של המתלונן בבחינת: אמרתי אך לא עשיתי". בסיום ההכרעה הרשיע השופט הרמלין את הנאשם בעבירות של תקיפה ואיומים.
התרעות פיקוד העורף