התביעה הדגישה את חובתו הפיקודית של הנאשם לדווח על אירועים פליליים חמורים: "חובת הדיווח למח"ש היא חובה מוגברת של מפקד פלוגה, במיוחד כאשר מדובר במעשי אלימות כלפי שוטרים סדירים". המדינה טענה כי ג'ריס פעל בניגוד עניינים, בכך שבחר להגן על השוטר האלים במקום להגן על קורבנותיו, ובכך פגע באמון הציבור. עוד צוין כי גרסאותיו בחקירה התאפיינו במגמתיות ובשקרים בוטים, שנועדו למזער את חומרת האירועים.
מנגד טען בא כוחו של ג'ריס כי לא התקיימה עבירה של הפרת אמונים, שכן לא הוכח מה היה תוכן הדיווחים שנמסרו לו בזמן אמת, וכי הנאשם הניח בתום לב שמדובר באירועים מינוריים שנפתרו בתוך היחידה. לדבריו, הנאשם לא חסם את דרכם של השוטרים להגיש תלונה למח"ש ואף הציע להם לעשות כן. ההגנה טענה עוד כי המדינה הפכה את ג'ריס ל"שעיר לעזאזל" בעקבות מותו הטראגי של שוטר אחר, שנורה במהלך משחק בנשק על ידי אותו שוטר. לטענתם, מדובר באכיפה בררנית, שכן אף אחד מהמפקדים האחרים בפלוגה, שידעו גם הם על מעשי האלימות, לא הועמד לדין.
התרעות פיקוד העורף