לפי כתב האישום, ביולי 2023, במהלך פריצה לתאי אסירים בעקבות אירוע אלימות באגף, נכנס רוזן לתאו של האסיר כשהוא מצויד באלה. בזמן שהאסיר שכב על הרצפה כשידיו מאחורי גבו, היכה אותו הקצין בראשו ובגבו, גם לאחר שכבל את ידיו. כתוצאה מכך נגרמו לו חבלות באורך של כ־30 ס"מ על גבו ובידו הימנית, והוא נזקק לטיפול רפואי בכלא.
במהלך המשפט טען רוזן כי פעל במסגרת תפקידו וכי השתמש בכוח סביר כדי להשתלט על האסירים, שלטענתו השליכו כלים וחפצים חמים לעבר הסוהרים. אולם השופטת דחתה את גרסתו וקבעה כי מדובר בתקיפה לכל דבר. "הוכח בפניי שהנאשם תקף את המתלונן כנטען בכתב האישום", כתבה בהחלטתה.
המתלונן, עצמו העיד בבית המשפט על מה שאירע, "ננעל עליי ונתן לי מכות, מכות רצח", העיד האסיר. הוא סיפר כי שכב על הרצפה כשידיו מאחור, והנאשם ישב עליו והיכה אותו באלה שוב ושוב. כשהתעקש והסביר שאינו קשור לאירוע האלימות באגף, השיב לו הקצין: "אתה לא קשור לאירוע? יא בן זונה" והמשיך להכות בו גם לאחר שאזק אותו.
השופטת סבן נוי התרשמה כי עדותו של האסיר הייתה אותנטית, עקבית ומגובה בראיות נוספות, ובהן מסמכים רפואיים ועדויות סוהרים אחרים. "עדותו של המתלונן ניבטה כאירוע אמת שחווה על בשרו היא שיקפה את הכאב, ההשפלה והפגיעה בכבודו של אדם", כתבה.
אחד העדים המרכזיים היה הסוהר נצר סאלח, שהיה חלק מהכוח הפורץ. סאלח הודה כי בתחילה רשם דו"ח פעולה כוזב "לבקשת יוסי", במטרה להגן על הקצין. רק מאוחר יותר, בחקירתו תחת אזהרה, סיפר את האמת: "ראיתי אותו עם אלה ביד והשתמש עם האלה, נתן לו". לדבריו, "פחדתי ממנו, הוא היה המפקד באירוע".
בית המשפט דחה גם את טענת ההגנה בדבר "שימוש בכוח סביר", וקבע כי לא הייתה כל הצדקה לתקיפה: "המתלונן לא נקט בהתנגדות או תקיפה באופן שהצריך שימוש בכוח. מעשיו של הנאשם חרגו מגבולות הסביר באופן מובהק".
בסיום הכרעת הדין כתבה השופטת: "מצאתי כי הוכח מעבר לכל ספק סביר שהנאשם תקף את המתלונן בעודו אזוק ושוכב על הרצפה, גרם לו חבלות של ממש שלא לצורך מבצעי, ובאופן הפוגע בערכים של כבוד האדם ושלטון החוק".
התרעות פיקוד העורף