אירועי הטרור שקידמה איראן בגרמניה ובאוסטרליה הובילו את ממשלותיהן לנקוט צעדים מדיניים חריפים, בהם: גירוש השגריר האיראני באוסטרליה ולצדו שלושה חברי סגל דיפלומטי נוספים, הכרזתו של השגריר כאישיות בלתי רצויה (PNG), וקידום חקיקה להכרזה על משה"מ כארגון טרור במדינה. כאמור, כדי למנוע את הקישור בין פעילות הטרור לבין איראן, גופי הטרור האיראנים מונחים לפעול תחת דירקטיבה מלמעלה של שימור מרחב הכחשה, שיאפשר להם חופש פעולה מיטבי.
בישראל מסבירים כי לטובת זאת המנגנונים בונים תשתיות טרור ברחבי העולם ומקדמים צירי פיגוע תוך שימוש בשיטות פעולה מגוונות. המנגנונים האיראניים מקפידים על מידור גבוה והפרדה מוחלטת בין הגורמים בשרשרת ההפעלה, כדי להקשות על קישור ישיר לאיראן גם במקרה של מעצרים. כל גורם במערך יודע רק את חלקו, והקשר הישיר בין החוליה המבצעת למפעיליה כמעט ואינו גלוי.
במקביל, נעשה שימוש נרחב בגורמים ממוצא לא־איראני, כדוגמת אפגאנים, לתפקידים שונים בשרשרת ההפעלה והביצוע — מפעילים, פעילי תשתית, אוספי מודיעין, מעבירי כספים ומבצעים. שיטה זו נועדה לטשטש את הקשר הישיר לאיראן וליצור שכבת הכחשה נוספת במקרה של חשיפה.
כדי להימנע מניטור וחשיפה של כוונות הפיגוע, חוליות הטרור עושות שימוש בערוצי תקשורת מוצפנים ובפגישות חשאיות בין המפעיל למופעל באיראן. אופן התקשורת בין החוליה המבצעית לבין מפעיליה משתנה מזירה לזירה, אך בכל המקרים נשמרת הקפדה על חשאיות מרבית. לעיתים נמנעים משימוש בתקשורת סלולרית רגילה (GSM) כדי למנוע אפשרות של ניטור ומעקב, ובמקרים מסוימים אף נשלחים המופעלים לפגישות הפעלה וקבלת משימות באיראן עצמה, כפי שהיה בתכנון הפיגוע בגרמניה. במקרים אחרים הם מקבלים את ההנחיות מרחוק תוך שמירה על דפוסי תקשורת מתוחכמים.
במציאות, גל המעצרים והחקירות שסיכל את פעילות מנגנון הפיגועים האיראני הוכיח כי שיטות הפעולה שננקטו היו חובבניות, מסורבלות ונועדו לכישלון.
התרעות פיקוד העורף