בקהל היו מאות סנגורים, פרקליטים, שופטים, עובדי בית משפט ועובדי ממשל בכירים ביניהם שר המשפטים לוין, לצד בני משפחה וחברים. זה נראה היה שכל האנשים שממלאים מידי יום את בית המשפט המחוזי בת"א, שם כיהן במרבית שנותיו, מילאו הפעם את בית העלמין להיפרד ממנו בפעם האחרונה. אפילו "הפרלמנט" קבוצת אזרחים שנוהגים לפקוד דיונים מעניינים בבית המשפט המחוזי בת"א באופן קבוע- נראו שם.
"גם בתוך מערכת נוקשה, יש מקום לאנושיות"
כבר נשפכו המילים בשבוע האחרון על היותו שופט יוצא דופן ובקונצנזוס הישראלי. אבל לפעמים לומדים על אדם דרך הסיפורים הקטנים. כדי להבין מי זה האיש שכ"כ הרבה אנשים ביכו את מותו הטרגי השבוע צריך לשמוע את חבריו שהכירו אותו הכי טוב. הנה הדברים שסיפרו כמה מהם ל"מעריב".
במקרה אחר כתב ואקי: "עו"ד צעיר סיפר שלאחר דיון ראשון בחייו, שבו גמגם והתרגש ונכנס לבלאק-אאוט, בני קרא לו ללשכה. הוא חשש מנזיפה, במקום זאת -שמע משפט שלא שכח לעולם: 'אתה תהיה עורך דין טוב. אל תיתן לפחד לנצח אותך'. מילים פשוטות - שעיצבו קריירה שלמה". ואקי מוסיף: "ביום שהוא הגיע לבית המשפט המחוזי (בב"ש), עשו לו סיור, הראו לו את החניה שלו – חניית הנשיא המרווחת שצמודה למעלית, שיכולה היתה להכיל כמה רכבים. באותו רגע, קיבל בני את ההחלטה הראשונה שלו כנשיא – לבטל את חניית הנשיא. לקח את האופנוע שלו לאחת מהפינות בחניון, סימן לכולם שמעתה הוא יסתפק באותה פינה וביקש להקצות את החניה לעובדים שאין להם חניה. החלטה שסימנה יותר מכל מי הוא בני". ואקי מספר על חבורת החברים של שגיא: "היינו חבורה קרובה ומלוכדת שהלכה יחד יותר מעשרים שנה, מראשית שנות האלפיים. פעמיים בשנה היינו יוצאים לטיולים משותפים בארץ ובחו״ל".
"היינו מוטרדים. אבל אין בני בלי אופנוע"
גם לו יש סיפור :"הבן שלי אהב גלידה וניל אבל רק של חברה אחת. בני החליט להראות לו שהוא לא יידע להבחין בין גלידות וניל של חברות אחרות. אז הוא הביא בשבת ששה סוגים של גלידה ועשה לו טעימה עיוורת ולא האמין שיזהה את הסוג שהוא מעדיף. בן אדם אוסף שש סוגי גלידה הכין 6 קעריות זהות לילד בן 12".
ויש גם את האופנוע שאהב וסיים את חייו איתו: "בני תמיד היה על אופנוע נוסע כמעט תמיד לבאר שבע. אתה מגדיל את גרף הסיכון סטטיסטית. אבל להגיד לו 'אל תיסע?' האופנוע היה חלק ממנו זה היה הכיף שלו. היינו מוטרדים. אבל אין בני בלי אופנוע". הוא מוסיף "היינו מגובשים סביבו ואנחנו מסתובבים בשבעה כאילו איבדנו אח".
"הוא השאיר חור ענק גם במחוזי ת"א וגם בב"ש"
לדבריו: "כשראה עורכי דין שמתאימים לשיפוט המליץ להם על הגשת מועמדות, ואני לשמחתי היה אחד מהם והוא סייע לי בתהליך" מספר השופט מסארווה ומוסיף "הוא אדם חרוץ מאד בצורה בלתי רגילה, אם הופעת בדיון בחמישי ביום ראשון תמצא עצמך עם החלטה שלו. היה לו הספק של שלושה אנשים. כולם אהבו את בני – תובעים רצו להופיע אצלו גם סנגורים וגם נאשמים. דמות שהייתה לו אמונה בבני אדם ועל זה המון דיברו. הוא האמין ביכולת של אדם להשתנות. היה גם פן אחר – אמונה שלו בעצמו לשנות בני אדם. השילוב הזה ביניהם הוא שילוב כ"כ נדיר. אני לא מעצים את זה בגלל המוות הטרי, זה דברים שהרגשנו בזמן אמת".
הוא מוסיף: "בגלל זה אתה שומע ואתה רואה שהתגובה למוות שלו הייתה חריגה. לא רק גילו הצעיר יש משהו מעבר לזה - האנטי תזה שלו למוות, הוא כ"כ נוכח בולט עוצמתי וחי אז פתאום להיות בלעדיו. הוא השאיר חור ענק גם במחוזי ת"א וגם בב"ש. את הגישורים הוא פיתח אותם לרמת אומנות. בבית משפט השלום היו באים אלי ואומרים 'היינו בגישור אצל שגיא' ואני שואל איך היה ואומרים 'אנחנו לא יודעים איך זה קרה אבל הוא הצליח'".
"אדם שיכלתי להתקשר בשתיים בלילה והוא יעזור"
הוא לא יכל לראות אי צדק, לא הייתה לו טיפה של שררה או גאווה. עשה הכל בשביל לעשות משפט צדק. לפעמים נתן עונשים לא קלים כי חשב זה דבר הנכון. היה נכנס לחדר עם ה-1.96 וכולם נשאו אליו מבט בגלל הכריזמה מכל מקום. הוא היה עילוי בכל מקום וזה נראה שעשה זאת בקלות בחדוות עבודה כזאת".
רינצקי מסכם:" לא חוויתי אף פעם אבדן של חבר, זה חלל נוראי. זה פשוט סוג של קרע מתוך הגוף. כבוגר אתה לא מוצא הרבה חברים. המוות של ערער אותי לגמרי. זה אדם שיכלתי להתקשר בשתיים בלילה והוא יעזור, הצחוק ההומור העצות הטובות או כל נקודה מקצועית. הוא היה גם ראש החבורה המנהיג. צחקנו שאני רוצה בחירות בחבורה אבל אין לי סיכוי. אני מאד מתגעגע".
התרעות פיקוד העורף