לרכישות יש דפוס קבוע: אנשי מכירות חלקלקים מתקשרים אליה, מציעים לה מוצר או שירות, מפתים אותה להאמין שהיא זקוקה לו - ולבסוף מתבצעת עסקה בכרטיס אשראי. לפעמים המוצר אינו העיקר - הם מנהלים איתה סמול-טוק שבסיומו קשה לה שלא לרכוש מהם דבר מה.
אחד מחתניה, עורך דין במקצועו, הצליח להשיב חלק מהכסף - לרוב עסקאות תשלומים שבהן הצליח למצוא פגם מהותי. אשר ליתר החפצים שממלאים את אחד החדרים בביתה כמחסן - הם יצטרכו לקיים "גאראז'-סייל" של מכונות קפה (היא שותה רק בוץ), מעבדי מזון (היא בקושי מבשלת), טאבלטים (לרוב היא מסתפקת בצפייה בטלוויזיה) ועוד, כדי להשיב לה חלק מהכסף.
כמובן שתמיד אפשר לנסות ליטול ממנה את השליטה על ממונה, אלא שבהיעדר שיתוף פעולה מצידה (היא מתעקשת שהיא אחראית לגמרי למעשיה), הדבר מסובך וכרוך בעוגמת נפש - מי רוצה לעשות כך לאימו הקשישה?
מדינה בהכחשה
מדינת ישראל מקילה על הנוכלים ועימם: זה מתחיל עוד משלב ההוכחה (לך תוכיח שעסקה התבצעה בחוסר שיקול דעת ולא בדעה צלולה), וגם המשטרה לעיתים קרובות מדי אובדת עצות מול הנוכלים - וגם כאשר אלה כבר נתפסים, נשפטים ומורשעים, נטיית המערכת היא להקל בעונשם, לסווג את הפשעים כפשעי צווארון לבן, רק כי הפורץ שדד את הקורבנות לאחר שהתפרץ לחשבון הבנק שלהם דרך הטלפון או המחשב - ולא לביתם באישון לילה עם לום.
במקרה של קטינים למשל, קל יותר להוכיח עבירות כאלה, קל וחומר שקל יותר לפקח עליהם, שכן יש הגדרות ברורות בחוק - מתחת או מעל לגיל 18. אבל מי יכול לקבוע מהו הגיל שלאחריו ניטל מהאדם שיקול הדעת הסביר? הן אצל אחד זה יכול להיות כבר בגיל 70, בעוד אצל האחר תישמר דעה צלולה גם אחרי שמלאו לו כבר 100 שנים.
הקושי הזה, שמשמעותו כמובן היא שלא ניתן לקבוע גיל מקסימום לביצוע עסקאות טלפוניות (למשל), חושף עשרות אלפים קורבנות קלים למחפשים להתעשר על חשבונם של חסרי ישע.
הודעה מ"הבנק"
רבים מחבריי, בהם כאלה שעושים עסקאות במחזורים של מיליונים רבים ומנהלים עשרות עובדים תחתם, כבר נפלו באחת המלכודות הפרימיטיביות האלה. ואם במנהלים נפלה שלהבת, מה יגידו מי שמתייחסים בחרדת קודש לכל הודעה, הזויה ככל שתהיה, מ"הבנק" או "חברת הביטוח" שלפתע "גילו" שמגיע להם החזר בגין חיוב יתר, כסף שישיבו רק לאחר שיאמתו את פרטי החשבון...
שני הוריי, לצערי, כבר אינם בין החיים. לפעמים נדמה לי שהם היו שייכים לדור האחרון של מי שחיו בעולם לא מקוון (אפילו מחשב נייח לא היה להם, וגם לא טלפון סלולרי). היום המצב שונה - מאות אלפים חשופים להודעות ספאם ושיחות טלמרקטינג שבמקרה הטוב "רק" מנסות למכור להם משהו שאינם צריכים, ובמקרה הרע מהוות ניסיונות גניבה של ממש.
חלק מקהל היעד של הפשעים הללו הוא חסר אונים: מפני סכנה של פתיחת דלת לזרים עוד קל להזהיר, אבל מה יקרה כשהזר הוא נוכל שחדר לחייהם (ולארנקם) דרך היכרות בפייסבוק?
פגיעה כפולה
בדפי החשבון של אמו גילה אותו חבר תרומות לרוב. חלקן למטרות טובות (לפחות זה), אחרות למען מטרות מפוקפקות למדי. כי לפעמים לא צריך להיות נוכל מתוחכם, מספיק להפיק סרטון שמזייף נזקקות ולהפיץ אותו עד שמישהו יתפתה.
מיותר לציין שהעבירה הזאת פוגעת פעמיים: פעם אחת במי שמתפתים לתמוך במי שהעזרה היחידה שהוא מבקש היא העשרת חשבון הבנק שלו, ובפעם השנייה במי שזקוק לתרומה אמיתית, שנחשד כנוכל על לא עוול בכפו. איך יודעים? לא יודעים.
העובדה שאני מציף כאן את הבעיה, לא אומרת שיש לי פתרון מוצלח. מה שכן, אפשר לחשוב על כמה כיוונים: למשל שינוי גישה במשטרה, החל ביחס רציני במיוחד לתלונות על עבירות נוכלות וכלה בתגבור של יחידות הסייבר שיוכלו לאתר את הפושעים.
שינוי הגישה חייב להתבצע גם במערכת המשפט, שתתבקש להחמיר בעונשם של מי שנשפטו והורשעו בעבירות כאלה, עם החמרה מיוחדת כלפי עושקי קשישים. גם המחוקק נדרש פה לומר את דברו: בהחמרה של כללי הטלמרקטינג או המכירות אונליין, אולי גם בקביעת עונשי מינימום למי שייתפסו, יואשמו ויורשעו.
גם רשויות אחרות מוזמנות להצטרף למאמץ נגד מה שהופך מיום ליום למכת מדינה: מגופים מוניציפליים ועד לבתי דיור מוגן שינגישו קורסים והרצאות על כללי "עשה ואל תעשה" במרחב המקוון.
אחרונים חביבים הם אנחנו, שנמצאים בשלב של היפוך תפקידים, כלומר - דואגים להורינו בזקנתם כשם שהשגיחו עלינו בילדותנו. עלינו לשנן, לסנן, להדריך ולהרתיע - כי הרי ידוע שלא ניתן (ובכל מקרה גם לא צריך) לתבוע מהרשויות שיעשו את מלאכתן בזמן.
ואחרי כל זה, תגידו: מישהו אולי צריך מכונת קפה? כי יש לי חבר שמנסה נואשות להיפטר מעשר בערך. בין הרוכשים יוגרלו גם חמש מכונות לחם.
התרעות פיקוד העורף