ח"כ טיבי עתר להיפגש עמו ללא דיחוי ולאסור על השר לביטחון לאומי להתערב לטענתו ללא סמכות ובצורה מפלה באישור המפגשים של חברי הכנסת עם אסירים ביטחוניים. הוא ביקש גם לבטל את החלטת השר לבטל את הנוהל אשר הסדיר את המפגשים של חברי הכנסת עם אסירים ביטחוניים בכנסת ה-24 ואשר גובש לאחר משא ומתן ארוך בין הממשלה לבין הכנסת, ולהורות על בטלות סעיף לפקודת נציבות בתי הסוהר שעוסק ב"מפגש של חבר כנסת עם אסירים בבית-סוהר".
כאמור בנוסף למקרה הפרטני, העתירה נסבה על חוקיות ההסדר לביקורים של חברי כנסת אצל אסירים ביטחוניים, אשר נקבע בהחלטת השר לביטחון לאומי, ולפיו רק נציג אחד מכל סיעה בכנסת רשאי להגיש בקשה למפגש עם אסיר ביטחוני.
בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ פסק פה אחד כי המתווה הסיעתי מעורר קשיים עקרוניים ומעשיים. בכלל זה נקבע כי המתווה שולל ממרבית חברי הכנסת את האפשרות למלא את תפקיד הפיקוח הפרלמנטרי על הרשות המבצעת בתחום של תנאי מאסר, פוגע במעמדו העצמאי של כל חבר כנסת כ"יחידה חוקתית" נפרדת, קושר ללא הצדקה בין הרכב הסיעות בכנסת לבין מלאכת הפיקוח הפרלמנטרי ופתוח למניפולציות שונות. כמו כן, כלל השופטים הסכימו כי יישומו של המתווה לקה בחוסר עקביות ובהפליה.
במישור האופרטיבי, הנשיא עמית והשופטת ברק-ארז סברו כי בהתחשב בקשיים המשמעותיים העולים מהמתווה הסיעתי ובעובדה שהצעות שהועלו לקיום שיח בין הרשויות לא נשאו פרי זה כמה שנים – יש לקבל את העתירה בעניין זה ולהורות על בטלותו של המתווה. מנגד, השופט מינץ סבר בדעת מיעוט כי יש למחוק את העתירה ולהותיר את הסדרת הנושא לשיח בין הרשויות גם עתה.
לצד זאת, הוחלט פה אחד שאין מקום לתת את הסעד הפרטני, לאחר שבקשתו של טיבי נשקלה לגופה על-ידי גורמי הביטחון בהתאם לנסיבות ששררו במועד הגשתה, ובכפוף לשמירת הזכות לחזור ולהגיש בקשה בעניין. כמו כן, הוחלט פה אחד כי דין הסעד הפרטני- לפגוש את ברגותי שהתבקש להידחות, תוך שמירת זכותו של העותר לשוב ולהגיש בקשה מתאימה.
התרעות פיקוד העורף