ננבה התעלם מההנחיה ונשאר בארץ עד עתה, חודש מאי 2026. במהלך התקופה, עשו בני הזוג מהלכים משפטיים כדי לשנות את החלטת הרשות, אולם כל בקשותיהם נדחו. במהלך התקופה נולדה לבני הזוג בת והם ניסו שוב לערער על ההחלטה המחייבת את ננבה לעזוב את הארץ וכך עשו גם קצת יותר מארבעה חודשים, באמצעות שני עורכי דין.
הם טענו כי לא ניתן משקל מספיק לעובדה שהם הפכו הורים לילדה כבת שנה. עוד אמרו, כי בית המשפט לא נתן דעתו לכך, שרשות האוכלוסין לא בדקה לעומק את הקשר ביניהם וכי ההחלטה שעל ננבה לעזוב את ישראל ולטפל בעניין מעמדו החוקי בארץ מחוץ לגבולות המדינה, היא שרירותית, בלתי סבירה ובלתי מידתית.
החלטת השופט בן טולילה היתה חד משמעית: "אין לו למערער (ננבה) זכות קנויה לקבלת מעמד בישראל. הדברים בעינם עומדים, גם כאשר עומדות מנגד זכויות לחיי זוגיות והורות לצד זכויות נוספות. את הזכויות האלה, חרף חשיבותן, יש לאזן מול אינטרסים רחבים אחרים, בכללם זכותה של המדינה לקבוע מי יבוא בשעריה ומי יחיה בה". הוא הוסיף כי זכויות אלה, אין פירושן כי חובה לממשם דווקא בישראל.
בן טולילה פרט את החלטתו בחמישה סעיפים, לפיהם ההחלטה שעל ננבה לעזוב את הארץ, הייתה שקולה ובהתאם לנהלים בהם מטפלים בבקשות ועררים. בעניין טיב הקשר בין בני הזוג, אותו הגדירו כידועים בציבור ואף הגישו בקשה להסדרת המעמד במסלול של ידועים בציבור, קבע השופט כי הנוהל העדכני והרלוונטי, קובע כיום במפורש כי למעט מקרים חריגים, בקשה בסיטואציה הנדונה לא תידון אלא לאחר קיומו של פסק הדין הקודם (כלומר ההחלטה כי על ננבה לעזוב את הארץ): "בין כך ובין כך, ואלו עיקר הדברים, בחינת עניינם של המערערים במסלול של ידועים בציבור, כפי בקשתם המקורית, מובילה לאותה תוצאה בדבר דחיית הערעור".
על פי פסק הדין, לא קיימת חובת ראיון (ברשות האוכלוסין) לבדיקת תקינות הקשר, טרם יציאה מן הארץ. הדרישה של הרשות לקיים פסקי דין קודמים טרם בחינת בקשה חדשה, היא סבירה ואינה מצדיקה התערבות. הערעור על ההחלטה של רשות האוכלוסין כי על ננבה לעזוב את ישראל נדחה. בני הזוג חויבו לשלם את ההוצאות של הרשות בהיקף של 7000 שקל: "החלטת בין הדין מיום 18.11.2025 בדבר יציאתו של העורר (ננבה) מן הארץ בתוך 14 יום, שאם לא כן הרשות תהיה רשאית לנקוט בצעדי אכיפה להרחקתו, בעינה עומדת".
התרעות פיקוד העורף