בגין מעשים אלה הרשיע בית המשפט את הנאשם, בהתאם לכתב האישום, בעבירה של מעשי פזיזות ורשלנות בכלי רכב. הפרקליטות לא טענה בכתב האישום או במהלך המשפט כי הנאשם נסע כפי שנסע במטרה לפגוע במפגינים, אלא כי נהג בפזיזות - כלומר תוך קלות דעת או אדישות לתוצאות נהיגתו. הפרקליטות ייחסה לו יסוד נפשי שמעבר לרשלנות, אך לא כוונה ממש.
מנגד, קבע השופט כי ההגנה לא עמדה במשפט מאחורי טענתו המקורית של הנאשם, שלפיה דרס את המפגינים בשל תקלה במכוניתו שגרמה לו לאבד שליטה עליה. מכך נגזר כי האופן שבו נסעה המכונית היה תוצאה ישירה של אופן תפעולה על ידי הנאשם.
השופט קבע כי הראיות שהובאו במשפט לא אפשרו לקבוע בוודאות מדוע הנאשם, שלא מיהר לדרכו בשל מצב חירום כלשהו - רפואי או אחר - נהג בדרך הנמהרת והרשלנית שבה נהג. כמו כן, לא ניתן היה לקבוע עד כמה הושפעה התנהגותו מכל אחד מן הגורמים האפשריים: עצבנותו על העיכוב בדרך, כעסו על דברי מפגינה שעברה ליד המכונית ואמרה אמירה שהרגיזה אותו, יחסו השלילי הכללי למפגינים, לחץ מצעקותיה של אשתו, האלכוהול ששתה, ויחס של קלות דעת כלפי האפשרות שיפגע במפגינים.
בית המשפט לא קיבל את טענתו של הנאשם לגבי תוכן האמירה של המפגינה. סוגיית שתיית האלכוהול נחקרה באופן שלא אפשר לקבוע מסקנות נחרצות, ואף לא צוינה כנסיבה בכתב האישום.
בית המשפט קבע גם כי ייתכן שחלק מפעולותיו של הנאשם היו תוצאה של כשל לא מכוון בתפעול הרכב, כתוצאה מתערובת הגורמים הללו ואולי גם מגורמים אחרים. הרמלין קבע כי צירופן של שלוש נסיבות מחמירות במקרה זה מחייב הטלת עונש מאסר בפועל, אף שלא יוחסה לנאשם פגיעה מכוונת במפגינים.
הנסיבה הראשונה היא שלא מדובר במקרה של רשלנות בלבד, אלא במקרה שבו הנאשם לחץ במודע על דוושת התאוצה כאשר לפני מכוניתו ניצבים אנשים רבים, וכאשר השוטר שהציע לסייע לו לצאת מן הצומת לא כיוון אותו, אלא היה עסוק בשיחה עם אשתו של הנאשם שהתעמתה עם מפגינים. בכך, קבע בית המשפט, שונה המקרה ממקרה של אדם שמבקש ללחוץ על דוושת הבלם ולוחץ בטעות על דוושת התאוצה.
הנסיבה השנייה היא ריבוי הנפגעים וחומרת הפגיעה באחת מהם, שנחבלה בראשה וארבע מצלעותיה נשברו.
הנסיבה השלישית, שגם לה ניתן משקל מסוים, היא הקשר בין חוסר הסבלנות של הנאשם, שגרם לו שלא להמתין לסיום חציית המפגינים אלא לנסוע ביניהם באופן מסוכן, לבין חוסר הסובלנות שבא לידי ביטוי בעימות המוקדם של נוסעי המכונית עם המפגינים. כתוצאה מן הקישור שנעשה בין הדברים, נוצר חשש אצל נפגעי העבירה ואצל אחרים לבטא את דעתם, ונפגע חופש הביטוי הפוליטי שלהם.
בית המשפט סיים את גזר הדין בהבעת תקווה שהלקח שנלמד על ידי הנאשם מן המקרה - שהיה עליו להמתין בסבלנות במכוניתו ולא לפרוץ בנסיעה מסוכנת כשהכביש לפניו עמוס במפגינים - יונחל בציבור. לדברי בית המשפט, מדובר בלקח שמבטא דרגה מינימלית של סובלנות נדרשת כלפי האחר. בית המשפט הביע גם את תקוותו כי יחסכו פגיעות כואבות בגוף ובנפש כמו אלו שסבלו נפגעי העבירה במקרה זה, וכי אנשים ישובו להרגיש בטוחים לבטא את עמדותיהם במרחב הציבורי.
התרעות פיקוד העורף