ברדוגו, הגיש תביעה וטען לקיומם של יחסי עבודה בינו לבין גלי צה"ל, בתקופה בה שימש כשדר/פרשן פוליטי בתוכנית "יומן הערב" בתחנה. מכוחם הוא תבע זכויות וסעדים שונים - זאת, לאור טענתו כי "פוטר שלא כדין, ממניעים פוליטיים, ותוך הפלייה פסולה".
"לתובע הוצעה משרה בהיקף של 75%, ושכר. אולם ברדוגו דחה את ההצעה. התובע תלה את הדחייה בכך שלא התאים לו בשלב זה של הקריירה להיות עובד שכיר של גוף כלשהו, וזאת לאור עיסוקיו הנוספים. בסוף 2016 נחתם הסכם התקשרות בין משרד הביטחון לבין חברה פרטית בבעלות התובע. לאורך כל תקופת ההתקשרות לא הונפקו על שמו של התובע תלושי שכר. התובע קיבל את שכרו כנגד חשבוניות שנשלחו מהחברה שבבעלותו".
למרות טענתו כי בינו לבין התחנה התקיימו יחסי עובד-מעסיק, במסגרת סעיף 17 לכתב התביעה, הבהיר התובע כך: "...מכיוון שעם תחילת עבודתו של התובע בתוכנית 'יומן הערב' הוצע לתובע להתקשר עם הנתבעת ביחסי עבודה והתובע סירב לכך, הגביל עצמו התובע מלתבוע את מלוא הזכויות מכוח דיני העבודה ועומד רק על זכויותיו לשכר עבודה ובקשר לפיטוריו בניגוד לדין ותוך הפלייה פסולה". הוא תבע סה"כ 546,880 שקלים.
מנגד הנתבעת טענה כי התביעה הוגשה בחוסר תום לב קיצוני ונסיבות המקרה מצריכות שלילת דרישתו של התובע להכרה ביחסי עובד - מעסיק.
"התובע לא הצליח להוכיח את טענתו לפיה, השינוי שנערך בשידור התוכנית 'יומן הערב', והפסקת עבודתו כשדרן בה - היה בבחינת מעשה פיטורים, וכפי דבריו "הדחה", כך שניתן לראות באקט זה ככוונה ברורה וחד משמעית של הנתבעת, שהתובע יפסיק לשדר בתחנה".
"הראיות מצביעות על כך שהתובע הוא זה שבפועל "ביטל" את ההסכם בינו לבין התחנה, באופן ברור וחד משמעי, בהצהרה שנתן במסגרת תוכניתו שלאחריה לא שב לשדר בתחנה. התובע גם לא הצליח להרים את הנטל ולהראות כי סיום ההתקשרות עמו נבע משיקולים פוליטיים, שלא כדין. התובע לא הביא כל ראייה ו/או כל עדות נוספת לתמיכה בטענותיו לפיהן הוא פוטר בפיטורים פוליטיים".
עוד נאמר: "אין די בתחושות הסובייקטיביות של התובע כדי לקבוע כי הוא הודח מהתחנה. התובע לא המתין לברר מהן אותן משבצות שידור אפשריות".
"השתכנענו כי התובע בחר לסיים עבודתו בתחנה מרצונו וכי אין יסוד לטענתו לפיה הוא הודח", נקבע לבסוף. יש לציין כי התביעה נגד גלית אלטשטיין נמחקה עוד לפני פסק הדין.
עוד נכתב: "בזהירות המתבקשת, הנטייה שלנו היא לקבוע כי בנסיבות המקרה דנן התובע אכן פעל בחוסר תום לב קיצוני ביותר. ככל שהיינו נדרשים להכריע במחלוקת בשפנינו על בסיס טענות אלו בלבד, יתכן שהיה מקום לשלול את מעמדו של התובע בשל חוסר תום לב משווע".
"ולאור קביעתנו כי התובע פעל בחוסר תום לב קיצוני, אנו קובעים כי לא היה מקום לפסוק לתובע פיצוי לא ממוני, גם אילו היינו מכירים ביחסי עבודה בין הצדדים". נקבע כי לא התקיימו יחסי עובד מעביד בין הצדדים.
התרעות פיקוד העורף