לפי הבקשה לצו: "ב- 13.6.2026 שבה המבקשת מהפגנה שהתקיימה ברחבת תיאטרון "הבימה" אל עבר חניון תת-קרקעי שבו חנתה מכוניתה. כמדי שבת, ובשל ההטרדות והאלימות, ליוו אותה ידידיה ברגל. דוד בא לעברה בליווי 2 מעורבים נוספים. נטען כי דוד חסם את דרכה, ניצב מולה 'במרחק אפס', דחף לעברה את המכשיר הסלולרי שלו, וקרא קריאות רמות הקושרות את התנהגותו להיותה עדה במשפט נתניהו".
עוד נכתב בבקשה: "בה בעת מעורב נוסף, כשבידו מיקרופון, פעל לדחיפת האנשים ששמרו על המבקשת כדי לפנות דרך עבורו. דוד איגף מהצד, שב והגיע אל המבקשת חזיתית, נצמד אליה והצמיד את מכשיר הטלפון לפניה. לטענתה היא חשה איום על חייה ועל חיי ידידיה ולחצה על לחצן המצוקה. ידידיה חיבקו אותה כדי לחסום את גישת דוד אליה".
"כשעה לאחר האירוע האמור וגביית העדויות הראשוניות, היא ביקשה מהשוטרים שירדו עמה ועם ידידיה לחניון כדי לוודא שהשטח נקי". כך נעשה, ולטענתה בשעה זו דוד וחבריו המתינו צמוד לרכבה. נטען כי "בחניון יש כאלף מקומות חניה, אולם מכוניתו של המשיב חנתה צמוד לזו של קליין, כשסביבן חניות פנויות רבות. נסיבות אלו מלמדות שהמשיבים השיגו את מספר הרישוי של מכוניתה או את מיקום חנייתה, עקבו אחריה, ארבו לה והמתינו לה למקרה שתגיע לבד וללא הגנה".
האירועים הללו מתווספים לטענתה של קליין לשורת אירועים קודמים במאי וביוני, כולל אירועים שהתרחשו אחרי שניתן הצו הזמני. לכן ביקשה קליין "לאסור על השלושה בצו להטרידה בכל דרך ובכל מקום, לאיים עליה, לבלוש אחריה, לארוב לה, להתחקות אחר תנועותיה או מעשיה או לפגוע בפרטיותה בכל דרך אחרת, לרבות תיעוד או צילום מטווח קצר; ליצור עם המבקשת כל קשר, בעל פה, בכתב או בכל אמצעי אחר; ולהימצא במרחק שלא יפחת מ- 200 מטרים ממנה, ממקום מגוריה ומרכבה".
בהחלטתו קבע השופט חבקין: "קליין אינה נבחרת ציבור, אינה עובדת ציבור, ואף בהנחה, לצורך הדיון בלבד, שהיא דמות ציבורית בשים לב להתבטאויותיה בציבור החורגות ממתן עדות בבית המשפט – יש לזכור כי היא עדה שזומנה להעיד וביצעה את חובתה האזרחית. מחאה כלפיה אשר הופכת לפוגענית, חוזרת ונשנית, ומשבשת את שגרת חייה אינה זוכה להגנה והיא בגדר הטרדה מאיימת. כזו היא במובהק התנהגותו של דוד כלפיה כפי שהיא עולה מחומר הראיות. אין מדובר במחאה לגיטימית המוגנת על ידי חופש הביטוי. אף לא קרוב לכך".
עוד קבע:" חופש הביטוי וחופש המחאה אינם כוללים בחובם את הזכות להפריע את שלוות חייו של אדם באמצעות פגיעה אקטיבית ומתמשכת במרחבו האישי ובזכותו לחופש התנועה. בעניינו של המשיב נקבע לא אחת כי חדירה כוחנית למרחב האישי של אדם לצורך צילום סרטון עולה כדי הטרדה מאיימת וניתנו צווים המונעים זאת".
בסיום החלטתו כתב השופט: "מהחלטות שניתנו בעניינו של דוד, עולה כי הוא אימץ לעצמו דפוס התנהלות החוצה בבירור את קו הגבול שבין מחאה לגיטימית למחאה הנושאת אופי מטריד ומאיים. התנהגותו כוללת חדירה חוזרת ונשנית למרחב האישי, פוגעת בחופש התנועה, והכל תוך תיעוד הפגיעה בסרטונים ופרסומם ברשתות החברתיות. לא ניתן לחמוק מן הרושם שהוא מסרב להפנים את האופי הבעייתי, הפסול והבלתי-החוקי שבמעשיו, וזאת חרף ארבעה הליכי מניעת הטרדה מאיימת".
התרעות פיקוד העורף