ד' הכיר אותו. הוא אף נעזר בו בעבר בעניינים הקשורים לעסק, אבל א' כבר הלך לעולמו, ומעולם לא היה שותף בחנות. אלא שלפי כתב האישום, ההסבר הזה לא שינה דבר. בגימוף טען כי המנוח הותיר אחריו חוב של 200 אלף שקלים - וכי מעתה החוב הזה שייך לד'. עד למחרת בצהריים, נאמר לו, עליו לשלם.
כשהחוב הופך לשותפות
למחרת חזר בגימוף לחנות, הפעם עם קמבסיס, ושאל מה עלה בגורל הכסף. ד' בכה, התחנן והסביר שאין לו אפשרות לגייס 200 אלף שקלים. אז השתנתה הדרישה. במקום לפרוע את החוב, הודיע בגימוף כי הוא נכנס לחנות כשותף ויקבל מחצית מרווחיה. בעל החנות, כך נטען, הסכים מתוך פחד.
ואכן, ימים אחדים לאחר מכן הגיע זוארץ לחנות, יחד עם שני נאשמים וכ-12 אנשים נוספים שזהותם אינה ידועה למאשימה. הם נכנסו, נעלו את הדלת והציגו לבעל החנות מצג שלפיו בכוונתם לשפץ את המקום. אלא שלפי האישום, לא היה מדובר בשיפוץ אלא בשלב נוסף בהעמקת האחיזה בחנות.
10,000 שקל, שכר דירה לווילה ותלושים פיקטיביים
מכאן, לפי הנטען, הסחיטה הפכה לשיטתית. קמבסיס שימש חוליה מקשרת בין בעל החנות לחבורה: הוא עקב אחריו, וידא שאינו פונה לרשויות, העביר מסרים מאיימים ודאג שימשיך לשתף פעולה. באחד המקרים דרש בגימוף מבעל החנות להעביר ליוסי חן 15 אלף שקלים. ד' הזהיר כי החנות עלולה לקרוס כלכלית, אך לבסוף העביר 10,000 שקלים.
בהמשך, לפי כתב האישום, נדרש לממן עבור בגימוף גם את שכר הדירה בווילה שאותה ביקש לשכור בחולון. שכר הדירה עמד על 10,000 שקלים בחודש, ולצדו נדרשו גם פיקדונות. בסך הכול נפרעו מחשבון החנות המחאות בסכום של כ-40 אלף שקלים. דרישה אחרת נגעה להעסקה פיקטיבית של זוארץ. לפי האישום, בעל החנות אולץ להנפיק עבורו תלושי שכר בסך 15 אלף שקלים ולהעביר את הכספים לחשבון בנק על שמו, באופן שיציג אותו כעובד החנות.
לבעל העסק נאמר כי הכספים יוחזרו אליו במזומן. בסך הכול הועברו בדרך זו 60 אלף שקלים, ובהמשך הושבו במזומן. לטענת הפרקליטות, מדובר היה במנגנון שנועד להלבין כספים.
ככל שחלף הזמן, הדרישות נעשו יקרות יותר. לפי כתב האישום, אנשי החבורה החליטו לרכוש לעצמם כלי רכב, ובהם רכב שטח מסוג קאן-אם מאבריק בשווי של כ-270 אלף שקלים ומכונית מרצדס בשווי של כ-750 אלף שקלים. בעל החנות נדרש לרכוש עבורם את כלי הרכב. הם הדריכו אותו מה לומר לסוכנות ולחברת המימון, והוא נטל בעבורם הלוואות. חלק מהכספים הועברו אליו לצורך השלמת העסקאות, אך כלי הרכב עברו לידי החבורה. לפי הנטען, הוא נדרש גם לספק להם מכשירי אייפון ללא תשלום.
המחיר, הבריחה וההסגרה
בשלב מסוים ביקש בעל החנות לעצור את ההידרדרות. הוא נפגש עם אנשי החבורה בווילה והסביר כי נקלע לקשיים כלכליים כבדים. לפי כתב האישום, נאמר לו שאם ברצונו שהם יעזבו את החנות, עליו לשלם 800 אלף שקלים. בהמשך הוצע פתרון אחר: קמבסיס ישלם לחבורה 300 אלף שקלים וייכנס לחנות במקומם. ואולם, לפי הנטען, גם לאחר שנכנס לעסק, האיומים לא פסקו.
כשבעל החנות ניסה לעמוד על שלו, קמבסיס איים עליו: "פתאום עלה לך הביטחון? יא חתיכת מניאק, קנסו אותך ואני אדאג שיאנסו אותך עוד יותר". כאשר ניסה להסתתר מהחבורה, הועבר אליו מסר מאיים נוסף: "אני מגיע לסגור איתך חשבון. כנראה שאתה צריך לקבל כמה דברים שלא תשכח אותם. מחר נגיש לך מנגל, מובטח".
נתניה בלי בעלי בית - או עיר שמחכה להתפרצות הבאה?
גורמים במשטרה ובעולם הפלילי מייחסים זאת לפעילות ממוקדת של היחידה המרכזית במחוז מרכז ושל תחנת נתניה. כמה מהדמויות הבולטות בעיר נעצרו ונשלחו למאסר. אחרים ירדו למחתרת, התרחקו מהעיר או שמרו על פרופיל נמוך בשל לחץ משטרתי וסכסוכים פתוחים. עורכי דין פליליים, עבריינים לשעבר ודמויות המכירות את הרחוב הנתנייתי מתארים כיום את העיר כ"עיר בוואקום". אין בה, לדבריהם, דמות אחת שמחזיקה בכוח כפי שהיה בעבר. אלא שלא ברור אם הוואקום הזה מבשר תקופה שקטה - או רק את השלב שלפני מאבק ירושה חדש.
התרעות פיקוד העורף