ימשיכו לעשרות שנים בכלא: נדחה ערעורם של האשמים המרכזיים בפרשת האונס באילת

בתיק הוגשו שורת ערעורים ידי חבורת נאשמים, קטינים ובגירים, שנטלו חלק בסדרת מעשי אונס, סיוע לאינוס ומעשים מגונים בנסיבות מחמירות שבוצעו בקטינה כבת 16 ב-12.8.2020 במלון "הים האדום" באילת.

לצד זאת, בית המשפט העליון עמד על כך שחרף תחושת הזעזוע והזעם, עונשים שמוטלים על נאשמים, גם על אלו שביצעו עבירות חמורות עד-מאוד, חייבים להיגזר מכוח הדין ומכוחו בלבד. הובהר כי אף שראוי לנקוט החמרה בענישה כלפי קטינים המבצעים עבירות מין קבוצתיות, וכי קטינות אינה מעניקה פטור ממאסר, הרי שהחמרת מדיניות הענישה צריכה להיעשות באופן הדרגתי.

לאור מדיניות זו, ובהתאם למצוות המחוקק, אשר העמיד את עקרון השיקום בראש סולם העדיפויות בכל הנוגע לענישת קטינים, הופחתו באופן מדוד עונשי המאסר שהוטלו על המערערים הקטינים, תוך שמירה על תהליך שיקומם לצד ביטוי לחומרת מעשיהם והצורך להרתיע אחרים, ובפרט חבורות של קטינים, מביצוע מעשים כאמור.

ביחס לאחד המערערים הבגירים, מצא בית המשפט, בהסכמת המדינה, כי יש לזכותו מעבירות הסיוע לאינוס ולהרשיעו אך ורק בעבירות של מעשים מגונים בנסיבות מחמירות שבאו לידי ביטוי בצפייתו באינוסה של נפגעת העבירה על ידי אחרים. עונשו של מערער זה הופחת באופן ניכר. כמו כן, נקבע כי אחד הקטינים שהיה מעורב בפרשה מבלי שנכנס לחדר שבו בוצעו עבירות המין, אשם בעבירה פחותה מזאת שבה הורשע, ובהתאם לכך עונשו הופחת בהמלצת שירות המבחן לנוער לריצוי בעבודות שירות ובצו מבחן.

בית המשפט העליון עמד בפסק הדין על חומרתם הקיצונית של המעשים, והדגיש כי המתלוננת הייתה נתונה במצב של ערפול חושים מוחלט אשר שלל כל אפשרות למתן הסכמה. בהקשר זה, שבו השופטים והבהירו כי התנהגות חופשית, מתירנית ואף פרובוקטיבית, לרבות צריכת משקאות אלכוהוליים והשתכרות, אינם מעניקים בשום אופן לגיטימציה לפגיעה מינית בגופו של אדם. כל פגיעה כזו, הנעשית ללא הסכמה מלאה, היא עבירה פלילית חמורה הגוררת ענישה קשה, בפרט כאשר היא מבוצעת בנסיבות מחמירות של חבורה.

כפי שהודגש בפסק הדין, העונשים אשר הושתו בסופו של יום על המעורבים בפרשה נועדו, בין היתר, לבטא הכרה בעוצמת הפגיעה המינית ולשקם את האיזון המוסרי שנפגע על ידי ביצוע המעשים החמורים בנפגעת העבירה.

בפנייה ישירה אל נפגעת העבירה, הבהיר בית המשפט העליון כי נערה או אישה שהשתכרה ונוצלה מינית אינה אשמה במה שאירע לה, והאשמה כולה מוטלת באופן בלעדי על מי שפגע בה. זכותה המלאה של כל אישה ונערה לבלות כרצונה, בלי שאיש יפגע בה ויעשה בגופה דבר שלא בהסכמתה המלאה. לבסוף, בית המשפט הביע תקווה כי פסק הדין יסייע לשיקומה של נפגעת העבירה ויאפשר לה לחזור לחייה בראש מורם.