"בשנת 1988, העולם צפה בדרמה משפטית, 'הנאשמים' ('The Accused') בה גילמה השחקנית ג'ודי פוסטר אישה צעירה שחמש שנים קודם לכן נאנסה באכזריות על ידי קבוצת אנסים בעיירה קטנה במדינת מסצ'וסטס שבארצות הברית. האונס בוצע לנגד עיניו של קהל מעודדים, על שולחן ביליארד בתוך בר מקומי. סרט זה, המבוסס על סיפור אמיתי, זכה לתהודה רבה. לצד אכזריותו המופלגת של המעשה הנפשע, הוא הציג את החוויה הטראומטית והפוסט טראומטית של אונס קבוצתי מנקודת ראותה של הנאנסת בקווים אותנטיים אשר נחרטו בזיכרון האישי והקולקטיבי של רבים. בית המשפט שבסרט הרשיע לא רק את האנסים, אלא גם את המעודדים והצוהלים. זאת, בניגוד לבית המשפט האמיתי, אשר הרשיע (אז) את האנסים בלבד ופטר את המעודדים והצוהלים מאחריות פלילית.
הצופים שאפשרו את הזוועה
הסיפור מעורר החלחלה התחיל כשנערה צעירה נסעה עם חברותיה לחופשה בעיר אילת. שם, היא הייתה אמורה לחוות בילויים מהנים עם חברים, שמש קופחת, ים מפנק ושמיים כחולים. ובמקום, היא חוותה אונס קבוצתי מפלצתי באכזריותו. בהיותה שיכורה כלוט, מעורפלת חושים, חסרת יכולת להביע רצון או לתת הסכמה, ומתקשה לשאת את גופה, היא הובלה, בעל כורחה, לחדר ריק במלון, הופשטה מבגדיה ונאנסה על ידי ארבעה אנסים, שעשו בגופה כרצונם.
אנשים רבים ידעו על מעשי האונס שבוצעו בנערה באותו חדר. הם באו והלכו. הם הציצו לתוך החדר. הם נכנסו לחדר. הם ראו את הנערה במצב של ערפול חושים מחוללת שוב ושוב. הם צחקו. הם עודדו את האנסים. הם אפשרו את אונס הנערה ואף סייעו לביצועו. האנסים הפיקו ממעשיהם הנפשעים סיפוק מיני בהשתמשם בנערה שיכורה וחסרת הגנה להגשמת מאווייהם המעוותים. המתבוננים בנעשה נהנו מ"ההצגה". כולם, בלי יוצאים מן הכלל, התעלמו מהעובדה כי על המיטה שמולם שוכבת בת אדם, נערה צעירה, שיכורה, מעורפלת חושים, עירומה, המנוצלת ללא רחמים פעם אחר פעם. שטיין הסביר: "המערערים היו חלק מהחבורה שאפשרה למעשים אלו להתרחש, ולכולם היה חלק בפגיעה המינית".
באשר למצבה של הנערה שנאנסה, שטיין הסביר כי צפייה בסרטונים, לרבות זה שצולם על ידי אחד מהמורשעים, אינה מותירה שום מקום לספק, גם לא לספק קל שבקלים, לגבי היעדר הסכמתה למעשים המיניים הברוטליים אשר נעשו בה וביחס אליה. "ראינו לנגד עינינו נערה שיכורה במידה קיצונית ומעורפלת חושים, שאין ביכולתה לא רק לתת הסכמה למגע מיני כזה או אחר אלא גם לאותת למי מבני החבורה כי הינה, כביכול, חפצה בחברתו ובמגעיו".
חדר 216
הן באו לפגוש מכרים שלהן, בהם קטין שכבר הורשע ונאשם נוסף. אחרי שהבריכה נסגרה, עלו נפגעת העבירה וחברותיה לחדר מספר 223 שם שהו עם שני הקטינים הללו וחבריהם שהתאכסנו בחדר זה. בחדר זה נפגעת העבירה שתתה כמות רבה של אלכוהול והגיעה למצב של ערפול חושים. היא ביקשה מחברתה שתיקח אותה לשירותים כי היה לה קשה לעמוד על רגליה.
רפאילוב ואליזיר הבחינו במתרחש. אחד אמר לנוכחים שהוא "בעל הכשרה במתן עזרה ראשונה", טענת שווא, והציע לה שתיכנס לשירותים בחדר 216. היא התקשתה לעמוד והתיישבה על המיטה, אליזיר ביקש מא' שהיה בחדר ללכת לקנות לה מים, ואז מאירוב אנס את הנערה בנוכחות חברו. אז גם חברו אנס אותה כשהוא מצולם.
בינתיים במסדרון החלה המולה. אחדים החלו להסתובב מול החדר ולנסות להיכנס. ההתנהגות הסלימה. אחד האנסים הזמין בזה אחר זה מעורבים נוספים להיכנס. קטין נוסף אנס את הצעירה, וגם אחיו התאום. רק אחרי שסיימו הוציאה אותם החבורה מהחדר, והיא נרדמה. אחרי חצי שעה חברותיה סייעו לה לצאת מהמלון.
לגבי מאירוב, אז בן 26, שהורשע בשתי עבירות אונס בנסיבות מחמירות ונידון ל 14 שנות מאסר, שטיין דחה את טענותיו וציין "תמונה ברורה וחד משמעית של אונס ברוטלי". הוא הותיר את העונש על כנו. רפאילוב, בן 27 אז, הוא מחולל האירוע כולו. הוא הבחין במצב הנערה במסדרון, הוביל אותה מעורפלת חושים לחדר באמתלת שווא, ואנס אותה חסרת הגנה. הוא אף צילם את חברו אונס והזמין מעורבים נוספים. המחוזי שלח אותו ל-22 שנות מאסר. שופטי העליון לא התערבו גם כאן. טענות ההגנה בפיו הן "חסרות שחר", קבע שטיין.
שטיין הסביר מדוע קיצר חרף העבירות הקשות ביותר: "מחובתנו לוודא כי הרשעתו של הנאשם וגזר דינו ייקבעו בהתאם לחוק, ולנסיבות. אדם בגיר שמבצע מעשה אינוס או מעשה ברף גבוה צריך להישלח לכלא לתקופה ממושכת. ביחס לעבריינים קטינים, המחוקק חייבנו להעדיף שיקום. מדיניות הענישה דוגלת בהטלת עונשי מאסר מתונים יחסית על קטינים ובהעלאה הדרגתית וזהירה של רמת ענישתם, כפי שנעשה במקרה הנוכחי. מטעם זה, מצאנו את עצמנו חייבים לקצר במעט".
שטיין סיכם: "בניגוד לפרשה האמיתית שהיוותה השראה לסרט "הנאשמים"... כל הצוהלים, המעודדים והצופים, אשר באו לפנינו, פרט לאחד נשלחו לכלא". הוא הוסיף: "הפגיעה שסופגת נפגעת עבירת מין אינה מתמצה במעשה הפיזי, היא מערערת את תחושת הביטחון הבסיסית של נפגעת העבירה, מחלישה את שליטתה על חייה ועל גופה, ומותירה אחריה נזקים נפשיים שאינם תמיד נראים לעין, אך ניכרים היטב בעולמה הפנימי של הנפגעת. אדוות הפגיעה ניכרות בתפקודה ובהתנהלותה של הנפגעת בכל תחומי החיים, בהווה וגם בעתיד, זורעות הרס גם בחייהם של קרובי הנפגעת". הוא הביע תקווה שהצדק, לדבריו נעשה, ובכך קיווה יתרום לשיקומה של הנפגעת.
התרעות פיקוד העורף