דווקא הפרטים הקטנים הם שמרשימים אותו. המחסל אינו נכנס מוקדם מדי למסעדה ואינו יוצר מגע שיכול לעורר חשד. הוא ממתין בחוץ, מזהה את הרגע שבו יושבייב ושני מלוויו יוצאים ורק אז מתחיל לנוע. כשהשניים חולפים זה על פני זה, הוא מבצע תפנית, נצמד מאחור ויורה. מבחינת דאודי, זו אינה רק תעוזה – זה תזמון של מי שעשה שיעורי בית. "מדובר באמת במקצוען", הוא אומר.
מי ידע שיושבייב יוצא?
אבל התזמון המדויק מעלה גם אפשרות אחרת: אולי מישהו ידע מבפנים מתי יושבייב מסיים ועומד לצאת. דאודי אינו קובע שהיה משתף פעולה בתוך המסעדה, אך אינו שולל שמישהו מחוליית המעקב ישב במקום או עקב מבחוץ והעביר למחסל את המסר: הוא סיים לאכול, הוא קם, הוא יוצא עכשיו. לדבריו, כאשר מתכננים חיסול של יעד בכיר כל כך, ארגוני הפשיעה מסוגלים להפעיל מערכי מודיעין ומעקב שמתנהלים לעיתים כמעט כמו "ארגונים סמי-צבאיים".
שומרי ראש? "רשלנות פושעת"
אם המחסל זוכה מדאודי לציון גבוה על מקצוענות, שני האנשים שלצד יושבייב מקבלים ממנו את ההפך הגמור. לא ברור לו אם הם אכן היו מאבטחים או רק מקורבים, אבל אם תפקידם היה לשמור עליו – הוא מגדיר את ההתנהלות שנראית בתיעוד כ"רשלנות פושעת". אדם במעמדו של יושבייב, אומר דאודי, אמור להבין בכל רגע נתון שהוא עשוי להיות יעד לחיסול. בהתאם, מי שמלווה אותו אמור לצאת לפניו, לסרוק את השטח, לזהות דמויות חשודות ולהיות דרוך עוד לפני שהמאובטח עצמו מופיע בחוץ. זה לא מה שנראה בסרטון.
אחד המלווים נראה ממשיך קדימה וכמעט אינו מבחין בתחילה במתרחש. השני מנסה למצוא מחסה. דאודי אינו רואה בכך אינדיקציה ל"כיפה אדומה" או לשיתוף פעולה עם הרוצח. בעיניו, ההסבר הסביר יותר הוא פשוט הלם ופחד. "סוג של קיפאון", כהגדרתו. ואם השניים לא היו מאבטחים אלא רק אנשים בסביבתו של יושבייב? גם אז, הוא אומר, ניתן היה לצפות שמי שמסתובב עם יעד ברמה כזו יהיה ערני יותר למתרחש סביבו.
אפילו הלבוש של המחסל אמור היה, לדעתו, להדליק נורה אדומה. בתיעוד הוא נראה בקפוצ'ון באמצע חודש אוגוסט. דאודי נזכר כיצד בעולם האבטחה לימדו שוטרים ואנשי ביטחון לשים לב דווקא לדברים כאלה – אדם שלבוש באופן שאינו מתאים למזג האוויר. "לדעתי פה הם הורידו ערנות לרמה אפס", אמר, "וזו הטעות בעצם שעלתה לו בחייו".
דאודי מספר שכבר בשנים 2003–2004 ניהלה המשטרה מאבק בתופעה של עבריינים שהסתובבו עם מאבטחים חמושים, ופעלה לביטול אישורים שניתנו למאבטחים שנשאו נשק פרטי. בעולם הפשע של היום, נשק שמוחזק לצד יעד עברייני בכיר יהיה לא פעם בלתי חוקי. לכאורה, ניתן היה לצפות שלפחות אחד ממלוויו של יושבייב יחזיק נשק מוסלק. מצד שני, אנשים בסביבתו של יעד כזה יודעים שכל מפגש מקרי עם המשטרה עלול להסתיים בחיפוש ובמעצר, ולכן גם עבורם נשיאת נשק היא סיכון.
ועדיין, דאודי מתקשה לקבל את רמת חוסר הערנות שהוא מזהה בתיעוד. "חוסר ערנות, חוסר זהירות, רשלנות, חוסר שימת לב – ליעד כזה, זה לא מתאים", הוא אומר.
שכיר חרב מחו"ל – או מקצוען שגדל כאן?
אבל הוא לא ממהר לחפש את המחסל מעבר לים. לדבריו, בעשור האחרון צמח גם בישראל דור של עבריינים בעלי תעוזה ויכולות ביצוע גבוהות מאוד. לכן, מבחינתו, בהחלט ייתכן שמדובר בשכיר חרב מחו"ל – אבל באותה מידה יכול להיות שהאיש שנראה בתיעוד הוא ישראלי.
יש עוד פרט אחד שיכול להפוך את עבודת חוקרי ימ"ר חוף למסובכת במיוחד: הפנים. המחסל צולם. הוא נע במרחב ציבורי, בעולם שבו מצלמות נמצאות כמעט בכל מקום. ומכאן, מבחינת דאודי, מגיעה המסקנה המתבקשת: מקצוען ברמה הזאת אמור היה לקחת בחשבון מראש את האפשרות שפניו יתועדו.
לכן הוא מעריך כי ייתכן מאוד שהאיש עטה מסכה ששינתה את מראה פניו. "אם אני מסתכל על רמת הביצוע שלו, מדובר במקצוען שלא יותיר למשטרה איזשהו סיכוי לנסות ולזהות אותו", אמר. מבחינתו, דווקא העובדה שהכול מצולם ברחובות מחזקת את האפשרות שהמחסל נערך לכך מראש. "יפתיע אותי מאוד אם לא מדובר פה במסכה".
גם מה שקורה בשניות שאחרי הירי מוסיף לרושם הזה. הוא אינו רץ. הוא יורד לאט יחסית במדרגות ורק לאחר הפנייה מאיץ מעט. הוא גם אינו נראה מודאג מכך ששני האנשים שהיו עם יושבייב ישלפו נשק או ירדפו אחריו. מבחוץ, זה נראה כמעט כאילו הוא יודע בדיוק מה יקרה גם אחרי הלחיצה על ההדק.
בהמשך, דאודי חוזר ארבע שנים לאחור, לאוקטובר 2022. אז ניסה אופק הרוש לחסל את אלי מוסלי כשהוא מוסווה ולבוש כשליח. גם שם נדרש למשטרה זמן ועבודת מודיעין – והתיק פוענח בסופו של דבר בסיוע עד מדינה. בעולם הפשע היהודי, אומר דאודי, המשטרה כבר הוכיחה שוב ושוב שהיא מסוגלת למצוא את האדם שמוכן לחצות את הקווים. לפעמים מדובר באדם מארגון יריב, לפעמים באחד מאנשי הארגון עצמו שנקלע לצרה ומקבל מהחוקרים הצעה שקשה לו לסרב לה.
עכשיו מתחיל המשחק של ימ"ר חוף
המחסל נעלם. מכאן, הסרטון שהותיר אחריו הופך מחומר מצמרר לצפייה לחומר עבודה. דאודי מזכיר את הכלים שעומדים כעת בפני החוקרים: מצלמות לאורך נתיב ההגעה וההימלטות, מידע סיגינטי, יכולות ביומטריות ובעיקר מודיעין אנושי מתוך עולם הפשע. די לפעמים בקצה מידע מתוך אחד הארגונים היריבים כדי לצמצם במהירות את מעגל החשודים ולהעניק לחוקרים כיוון.
בינתיים, חוקרי ימ"ר חוף לא מתמודדים רק עם השאלה מי לחץ על ההדק. חיסול של אדם במעמדו של יושבייב עשוי לשנות את מאזן הכוחות כולו באזור. דאודי מתקשה להאמין שאנשיו פשוט יספגו את חיסולו של האיש שעמד בראשם וימשיכו הלאה. ייתכן שבימים ובשבועות הקרובים דווקא יהיה שקט. אחרי אירוע כזה המשטרה מזרימה כוחות, מפעילה מעקבים ומגבירה לחץ על המעורבים. בעולם הפשע יודעים זאת.
אבל המשטרה אינה יכולה להחזיק את כל המערכת תחת זכוכית מגדלת לנצח. ולכן, לדבריו, גם אם יעברו חודש או כמה חודשים – אנשי הארגון עשויים בשלב מסוים לנסות לנקום. חיסול כזה, מבחינתו, נוטה לייצר תגובת שרשרת. והתגובה הזו, אם תגיע, עלולה להיות גם ההזדמנות של החוקרים. אנשים מתחילים לזוז, לדבר, להצטייד ולהיפגש. בתוך כל תנועה כזו יכולה להיווצר הטעות הראשונה.
המשטרה כבר השתמשה בשיטה הזו לא פעם: החוקרים מאתרים את "החוליה החלשה" בארגון, מפעילים עליה לחץ ומציגים לה את מאזן הרווח וההפסד – מה צפוי לה אם תישאר נאמנה לארגון, ומה היא עשויה לקבל אם תהפוך לסוכן או לעד מדינה. לפעמים זה קורה במהירות, ולפעמים נדרשות שנים.
התרעות פיקוד העורף