הם ניצלו את האפשרות שניתנה להם להיכנס לשטחי עוטף עזה כמתנדבים במתחם לוגיסטי שהוקם לצורכי סיוע, ואת נגישותם לשטחים צבאיים סגורים. בהוראת חדד, הגיע עמרם לקיבוץ עם שניים נוספים שיסייעו לו בהעמסת כלי הרכב. השניים היו מתנדבים שגויסו לפעולה בנימוק שצריך להביא את המכוניות לחבלן משטרה, זאת נוכח חשד שיש בהן מטעני נפץ שאותם השאירו מחבלי החמאס.
השלושה פעלו לשם כך במשך יומיים. הם העלו את כלי הרכב בשתי הפעמים על משאית הגרר במטרה להוביל אותם למגרש החברה של חדד. ביום הראשון הם העבירו שלוש מכוניות לשם. ביום השני התקשר אחד משני המתנדבים לבעליו של אחד מכלי הרכב והודיע לו על המתרחש. האיש התקשר לחדד, ובעקבות זאת הורד רכבו מהמשאית באחד משטחי הכינוס באזור, והמכונית השנייה הובאה למגרש החברה.
שלושה מכלי הרכב נמכרו לתושבי הרשות הפלסטינית תוך שימוש בשטרי מכר פיקטיביים. חדד נעצר, הורשע בגניבת כלי הרכב ונידון ל-5.5 שנות מאסר בבית משפט השלום בבאר שבע, לקנס של 25 אלף שקלים ולתשלום פיצויים בהיקף של 5,000 שקל לכל אחד מבעלי המכוניות שנגנבו.
באמצעות עורך הדין שלו, טען חדד לשורה של מסירת עובדות לא נכונות מצד שותפו. הוא ניסה בכתב הערעור להפיל עליו את האחריות למעשה וטען כי הוא פעל כדי לחלץ את עצמו נוכח הראיות שהצטברו כלפיו. עורך הדין הוסיף עוד כי בעדויות שמסרו שני השותפים למעשה נפלה סתירה מהותית.
נציגת פרקליטות המחוז הדרומי, שהגישה ערעור על היקף עונש המאסר שנגזר על חדד, טענה כי על בית המשפט היה לגזור עליו עונש של 8 עד 12 שנות מאסר. לדבריה, העונש שהוטל עליו אינו מבטא את חומרת המעשים שביצע. היא סבורה כי יש להתייחס אליהם באופן חמור הרבה יותר, זאת משום שחדד ביצע עבירות תוך הונאה, סיכון אחרים ונטילת רכוש של אנשים שאיבדו את כל עולמם.
הרכב השופטים קבע כי תחת עונש המאסר של חמש וחצי שנים, יוטל על חדד עונש של 7.5 שנות מאסר.
התרעות פיקוד העורף