אוריך, באמצעות סנגוריו, עמית חדד ונועה מילשטיין הגיש בקשה לקבל את חומרי הגלם של הראיון, ובהמשך הגישה גם המשטרה בקשה דומה. בית משפט השלום אמנם קבע להעביר את חומרי הגלם למשטרה במסגרת חקירתה אולם הנושא התגלגל עד לבית המשפט העליון. אסנהיים ביקש מבית המשפט למנוע את העברת החומרים בטענה שהם תחת חיסיון עיתונאי.
העליון בהליך קודם קבע שאוריך לא יכול לעשות שימוש בחומרי הגלם כלל. נקבע גם כי החיסיון העיתונאי יחול גם על מידע עיתונאי שנקבע לגביו כי הוא "לא לציטוט", וכן על חומרי גלם עיתונאיים. אבל הוסכם שמדובר בחסיון יחסי.
לגבי קבלת חומרי הגלם מהראיון, נקבע אז כי המשטרה לא עמדה בתנאי הסף שיש להגיש בקשה לקבלת החומרים. המשטרה בסופו של דבר ויתרה על השגת החומרים וזימנה לשימוע לפני אישום את ברוורמן בפרשה בחודש מאי. ברוורמן באמצעות עורכי דינו ז'ק חן, יניב ואקי ונועה מילשטיין עתרו לעליון בבקשה שהמשטרה תגיש בקשה מצומצמת יותר לקבל את חומרי הגלם של הראיון.
עוד כתב :"כעולה מתגובת המדינה, לאחר מתן פסק הדין בעניין אסנהיים, נערכה בחינה מחודשת בכל הנוגע לצורך והאפשרות להגיש בקשה ממוקדת ומצומצמת, בראי קביעות פסק הדין. פרקליט המדינה, על דעת פרקליט המחוז, ראש אח"מ במשטרה והיחידה החוקרת, לאחר שקילת כלל השיקולים והנסיבות הצריכים לעניין, סברו כי אין מקום להגיש בקשה חדשה וממוקדת-פרטים לקבלת חומרי גלם מהראיון...לא מצאתי כי ההחלטה מושא העתירה חורגת ממתחם הסבירות".
שטיין הסביר כי הדבר אינו סוף פסוק:" בכך לא נחסמה הדרך של ברווברמן או אוריך לקבלת חומר כזה או אחר מחומר הגלם. ככל שימצאו לנכון, יהא באפשרותם להגיש בקשה לפי חוק סדר הדין הפלילי, לאחר הגשת כתב אישום, אך יש בה כדי ליתן מענה לטענות בדבר הוגנות ההליך. בקשה כאמור, ככל שתוגש, תיבחן על ידי בית המשפט אשר ינהל את ההליך הפלילי גופו – בשים לב למכלול הראיות שתוגשנה ובאופן המאפשר למחזיק החומר להציג טענותיו".