עורך דין אפי נוה נחשב בזמנו לדמות החזקה והמשפיעה בקרב ציבור עורכי הדין בישראל ואחד האנשים המשפיעים במערכת המשפט. בין השנים 2015–2019 כיהן נוה כיו"ר לשכת עורכי הדין. ב-2017 נבחר כאחד מנציגיה בוועדה לבחירת שופטים. הוא ניהל את לשכת עורכי הדין ביד רמה, אולם לצד ההערכה לה זכה על פעילותו הציבורית, התנהלותו עוררה לא מעט ביקורת בקרב מתנגדיו.
בהמשך החלה גם הסתבכותו בפלילים - תחילה הסתבך ב"פרשת המעברים בנתב"ג". בסוף 2018 הוגש נגד נוה אישום בגין יציאה מישראל שלא כחוק, כניסה לישראל שלא כחוק וקבלת דבר במרמה. כתב האישום הוגש על שסייע לבת זוגו לצאת מישראל משערי הביקורת בנתב"ג מבלי להציג את דרכונה, ובדומה לכך גם בחזרתם ארצה. אז הודיע על פרישתו מהוועדה למינוי שופטים. בסופו של דבר נוה הורשע ונידון לעונש קל מאוד של חודשיים מאסר על תנאי וקנס.
בדצמבר 2019 הודיעה הפרקליטות כי תשקול להעמיד לדין את נוה בעבירות של לקיחת שוחד, ועוד, בכפוף לשימוע, וגם את כרייף. לאחר השימועים שנערכו, החליט המשנה לפרקליט המדינה במרץ 2021 שלא להגיש כתב אישום נגד נוה ולסגור את התיק. ההחלטה התבססה על קושי ראייתי להוכיח שמערכת היחסים האינטימית קוימה במטרה שנוה יפעל למינויה של כרייף לשיפוט, וכן בשל סוגיית ההגינות הקשורה לאופן השגת הראיות, שהופקו תוך פגיעה קשה בפרטיותו של נוה. גם בעניינה של כרייף התקבלה החלטה דומה, והיא פרשה מכס השיפוט. גם רוזנברג לא הועמד לדין.
התביעה האזרחית
נוה טען כי חלקים מתוך המידע נחשפו באמצעי תקשורת שונים, לרבות בשידור בתחנת הרדיו גלי צה"ל. הוא דרש פיצוי בסכום של 7 מיליון שקלים.
שטייף הייתה כתבת פלילים ותיקה. במסגרת תפקיד זה הגיע אליה מידע, לפיו נוה קיים יחסים אינטימיים עם מתמחות אשר ציפו לכאורה לקבל ממנו טובת הנאה בגין יחסים אלה. על רקע מידע זה נוצר קשר בין שטייף לבין רעייתו לשעבר של נוה. חני סיפרה לשטייף כי היא מצויה בסכסוך גירושין "מכוער", וכי נותרו אצלה בבית כמה מכשירים ניידים שנוה השאיר לשימושה.
הטענה הייתה שחני היא שמסרה את המכשירים לחנות העוסקת במכירת ציוד לחוקרים פרטיים על מנת שיסייעו לה לאתר בהם מידע לצורך הליך הגירושין. אולם, עובדי החנות הסבירו לחני כי הם אינם עוסקים בתחום, ולכן התבקשה לאסוף את המכשירים. בנסיבות אלה, חני שאלה את שטייף אם תוכל לסייע לה בעניין. בשלב זה הכירה לה שטייף את יולי, אשר הודיע כי יוכל לסייע בעניין. לשם כך, יולי ביקש ממנה להעביר אליו את המכשירים. יולי, באמצעות שליח, אסף אותם והפיק את המידע.
הטענה הייתה שהמכשירים לא היו אצל שטייף מעולם, לא ניטלו או נגנבו על ידה, ולא הוחזקו על ידה. יולי הוא ששיתף את שטייף במידע, ואז פעלה שטייף, לטענתה, באופן חוקי ומוסרי.
שאר הנתבעים, עובדי גל"צ, טענו ששטייף לא שיתפה אותם בזמן אמת לגבי האופן שבו הגיעו לידיה החומרים וציינה כי אלה הגיעו לידיה מחני.
פסק הדין
השופט, אחרי הליך משפטי של למעלה מ-6 שנים, קבע אמנם ששטייף לא פרצה בעצמה למכשירים, אבל: "הייתה הגורם המרכזי שיזם את הקשר בין חני לבין יולי, לצורך הפקת המידע מהטלפונים שהיו בחזקתה של חני. שטייף אף שידלה את יולי להשלים את משימתו, על מנת שתוכל לקבל מידע מהותי שיבסס את התחקיר העיתונאי בעניינו של נוה. בהתחשב בהתנהלותה זו, אני דוחה את טענתה של שטייף לפיה היא אינה קשורה ואינה אחראית לפעילותו של יולי בעניין".
השופט בחן למי היו שייכים המכשירים וקבע: "אני קובע כי הבעלות במכשירים הייתה של נוה או של המשרד. לחני לא הייתה בעלות במכשירים והיא לא הייתה מורשית להעבירם לצד שלישי".
השופט קבע: "אני קובע כי המידע שהיה אצור במכשירי הטלפון היה בפרטיותו המלאה של נוה".
לגבי הפריצה קבע השופט: "שטייף הייתה מודעת לאופן הפסול שבו הופק המידע מהטלפונים הניידים של נוה: פריצה טכנולוגית וסידור התוכן בתיקיות. התנהלותה במסגרת הפגישה, כפי שעלתה מעדותה של שטייף, מעידה על כך שהיא אישררה את המהלך הפסול באופן פוזיטיבי, ואף הנחתה את יולי באשר לאופן בו יש למיין את המידע שהופק מתוך מכשירי הטלפון הניידים, במטרה לשרת את התחקיר העיתונאי בעניינו של נוה".
לגבי הנתבעים האחרים נקבע: "שטייף לא עדכנה את יתר הנתבעים לגבי דרך השגת החומרים שהוצגו, אלא ציינה כי החומרים התקבלו מחני. גרסה זו התקבלה כפשוטה אצל הנתבעים האחרים, שלא ידעו באותה עת על הדרך הפסולה בה הופק המידע מתוך המכשירים הניידים של נוה".
מה לגבי הדלפות מהניידים? "מתוך הראיות שהובאו לפניי אינני מוצא תימוכין כלשהם לטענתו של נוה לפיה הנתבעים הם שהדליפו פרטים מהמידע שהגיע לידם לצדדים שלישיים", קבע השופט.
הוא הוסיף: "ליבת הפגיעה בפרטיות היא במעשה החיטוט והעיסוק בתכנים האישיים ובחומר שהושג בפריצה לטלפונים ולא בתוצאות שנובעות מעצם חשיפת מעשיו הפסולים של נוה ברבים במסגרת המשדר המיוחד".
לגבי הנתבעים האחרים נכתב: "המידע שהובא לפתחם של הנתבעים ופורסם על ידם הצביע לכאורה על השפעה רעה ומושחתת על הוועדה למינוי שופטים ועל פגיעה בטוהר המידות שקשור לתהליכי מינוי שופטים במדינת ישראל. במצב דברים זה, קמה לנתבעים חובה מקצועית ומוסרית ראשונה במעלה כעיתונאים וכאנשי תקשורת מקצועיים לפעול לחשיפת המעשים. אני קובע כי מעשיהם של אלקבץ, שחר וקנטי חוסים תחת הגנת חוק הגנת הפרטיות. הגנה זו חלה אף על גלי צה"ל". גם על ברקאי קבע כי חלה הגנה. נקבע שפעלו בתום לב.
לגבי שטייף? נקבע כי "עיתונאי אינו יכול להיות שותף אקטיבי לעבירה על החוק שמשמעותה פגיעה בפרטיו וגם לחסות תחת הגנת החוק". השופט קבע שפגעה פגיעה חמורה בפרטיותו של נוה בכך שהעתיקה מסרים אלקטרוניים שלא נועדו לפרסום; בכך שעשתה שימוש בידיעות על ענייניו הפרטיים של נוה ומסרה אותם לאחרים; ובכך שפרסמה תכנים אישיים מתוך מכשירי הטלפון הנייד של נוה למרות שהדברים הושגו בדרך של פגיעה בפרטיות והפרת חוק.
השופט פסק שהתביעה נגד שטייף מתקבלת בחלקה. כך גם לגבי התביעה נגד המדינה (גלי צה"ל) מכוח אחריותה השילוחית למעשיה של שטייף. הוא חייב את המדינה ושטייף לשלם ביחד ולחוד לנוה סך 450,000 ש"ח, הוצאות משפט וסכום נוסף על פרסום בודד.
התרעות פיקוד העורף