בית המשפט ציין בגזר הדין כי הנאשם ניצל את אמון מטופלותיו באופן ציני ובוטה: "... בהליך רפואי מורכב ורגיש זה, נותנת המטופלת אמון מלא, כי מאחורי הדלת הסגורה של חדר הטיפולים, לא יאונה לה כל רע; בסיטואציה זו, כשהמטופלת מצויה בגפה עם הרופא הגינקולוג, בחדר הטיפולים, האמון שלה בטוהר הבדיקה הוא תנאי הכרחי לקיומה, והמגן היחיד מפני פגיעה בה... משום כך, פגיעת הנאשם באמון שנתנה בו כל אחת מתשע מטופלותיו מצויה ברף החומרה העליון".
מעבר לפגיעה הקשה והישירה במתלוננות, עמד בית המשפט על כך שהנזקים שגרם הנאשם במעשיו מתפרשים על פני מעגלים רחבים יותר, ופוגעים בציבור כולו: "... הן על כלל ציבור הנשים, המטופלות הפוטנציאליות, והן על ציבור הרופאים והרופאות בכללותו. הנזק לכלל ציבור הנשים עלול להתבטא בהימנעות מבדיקות גינקולוגיות רפואיות חשובות והכרחיות, מחשש שתיפגענה, כפי שהעידו חלק מהמתלוננות בענייננו, ובכך לגרום לנזקים רפואיים, לעיתים בלתי הפיכים. מדובר בנזק קשה וחמור, שמחובת בית המשפט לתרום את חלקו למניעתו, או להקטנת היקפו, בין היתר, באמצעות ענישה משמעותית ומרתיעה. הנזק לכלל ציבור הרופאים והרופאות מתבטא בפגיעה ביכולת של רופאים אחרים – העושים מלאכתם נאמנה – ולא רק גינקולוגים, לזכות באמונן של המטופלות".
בית המשפט פנה לנפגעות העבירה, וביקש לחזק את ידיהן בתהליך השיקום שלפניהן: "... לפחות לגבי חלקן, הטראומה שגרם להן הנאשם עודנה פצע פתוח ומדמם. בית המשפט מקווה שיהא בפיצוי כדי להקל ולו במעט את הדימום בפצעי חלק מהנפגעות, ולסייע בהליך שיקום וריפוי צלקות הטראומה של יתר נפגעות העבירה".
בטרם סיום, בית המשפט שב והמליץ למשרד הבריאות להסדיר את תחום הבדיקות הגינקולוגיות באמצעות נוכחות מלווה בבדיקה, בשל האינטרס הציבורי כבד המשקל למנוע, ולמצער להקטין, את הפגיעה בציבור הנפגעים והנפגעות הפוטנציאליים, בשים לב לקלות הבלתי נסבלת של פגיעה בגופן, נפשן וכבודן של נשים – שכפי שנתברר בתיק זה, יכולות להיות בנות זוג, אמהות, סבתות, ובנות צעירות, בטווח גילים רחב – ומתוך האחריות הציבורית המתבקשת בסוגייה רגישה זו.
תגובת עורכות הדין תמי קלנברג-לוי, ליקול טמסוט וליהי גוטמן, שמייצגות שלוש נשים נפגעות עבירה מטעם הסיוע המשפטי במשרד המשפטים: "היתה לנו הזכות לייצג שלוש נפגעות מתוך תשע, נשים מרשימות וחזקות שעמדו על זכותן שקולן ישמע. למרות השנים שעברו, הוגש כתב אישום והתנהל הליך קשה, במהלכו הן נאלצו להעיד ארוכות, והיום הוא הגיע לסיומו במתן גזר דין מהדהד. בית המשפט המשיך במסר המשמעותי שהחל בו בהכרעת הדין, לפיו יש להגן על נשים במעמד הרגיש והחשוף במהלך בדיקה רפואית, וניצול מעמד כה רגיש ופגיע יקבל את מלוא חומרת הדין. נמשיך לעמוד לצד הנפגעות גם בהליך הערעור".
התובעת עו"ד מיטל מור מפרקליטות מחוז תל אביב (פלילי) מסרה:" בית המשפט גזר על מנחם אלקלעי עונש מאסר ממושך ומשמעותי, המעביר מסר ברור כי ניצול של כוח, סמכות ואמון לצורך ביצוע עבירות מין ייענה בענישה חמורה ומשמעותית. הפרקליטות מבקשת להביע הערכה עמוקה לנפגעות העבירה, שהעידו באומץ רב ובפתיחות על המעשים שביצע בהן אלקלעי, חרף הקושי הכרוך בתיאור האירועים הפוגעניים שחוו, תוך חשיפת ענייניהן האינטימיים ביותר. אנו תקווה כי מעתה יוכלו הנפגעות להפנות את משאביהן הנפשיים לעיבוד האירועים שחוו, בדרך לשיקום והחלמה".
על פי כתב האישום, במהלך בדיקות וטיפולים רפואיים, ניצל אלקלעי את המעמד לצורך מגע מיני, ועיסה את הדגדגן של כל אחת מתשע המתלוננות, בעוד אצבעותיו מוחדרות לנרתיקן, או לנרתיקן ולפי הטבעת גם יחד, כל זאת כשיצר הנאשם מצג שווא מתוחכם, לפיו מגע אסור זה בדגדגן הוא חלק מפרוטוקול הבדיקה הרפואית הלגיטימית. חלק מהמתלוננות העידו כי הנאשם אף אמר להן כי בכוונתו לגעת בדגדגן שלהן, על מנת לבדוק את יכולת הכיווץ של נרתיקן, או על מנת להרגיען.
אלקלעי הכחיש כי עיסה במכוון את דגדגנן, וטען כי מגע אגבי, במנח היד שבו בוצעה הבדיקה, הוא הכרח אנטומי, וכי המתלוננות ייחסו לפרוצדורה רפואית מובהקת פרשנות פלילית בדיעבד. פרשנות זו, לטענתו, נבעה מאי-הנוחות האינהרנטית לבדיקה פולשנית של זיהוי מקור כאב בשרירי רצפת האגן.
הפרשה פורסמה לראשונה באתר ynet. בית המשפט נתן משקל מלא לגרסאותיהן המהימנות והמפורטות של תשע המתלוננות, וטען כי גרסתו כחושה, מתפתלת ומניפולטיבית.
נקבע כי כל אחת מתשע המתלוננות המתגוררות באזורים שונים בארץ, טופלו על ידיו במרפאות שונות, בשל תלונות שונות ועל פני שנים, ואינן מכירות זו את זו – למעט שתיים מהן, אם ובתה, ואף הן לא ידעו זו על פגיעתה של זו – תיארה, בדרכה ובסגנונה, ניצול ציני דומה של מעמד הבדיקה הגינקולוגית, מעמד חשוף ופגיע מטבעו, לסיפוק יצריו הבזויים של הנאשם. "מכלל העדויות מצטיירת תמונה עגומה של נשים שביקשו טיפול רפואי ויצאו פגועות בגופן, בכבודן ובאמונן" נאמר.
השופטים קבעו כי מעבר לכל ספק סביר, כי הנאשם ביצע את המעשים בעודו מודע לחריגתם מהפרוטוקול, וללא שניתנה לכך הסכמה מדעת מצד המתלוננות. על בסיס עדויות של רופאים מומחים, מטעם התביעה וההגנה, מהארץ ומחו"ל, נקבע כי לא קיים כל קשר, ולו הקלוש ביותר, בין העיסוי הממושך בדגדגן שביצע הנאשם לבין פעולה רפואית לגיטימית.