אלקלעי הכחיש כי עיסה במכוון את דגדגנן, וטען כי מגע אגבי, במנח היד שבו בוצעה הבדיקה, הוא הכרח אנטומי, וכי המתלוננות ייחסו לפרוצדורה רפואית מובהקת פרשנות פלילית בדיעבד. פרשנות זו, לטענתו, נבעה מאי-הנוחות האינהרנטית לבדיקה פולשנית של זיהוי מקור כאב בשרירי רצפת האגן.
הפרשה פורסמה לראשונה באתר ynet. בית המשפט נתן משקל מלא לגרסאותיהן המהימנות והמפורטות של תשע המתלוננות, וטען כי גרסתו כחושה, מתפתלת ומניפולטיבית.
נקבע כי כל אחת מתשע המתלוננות המתגוררות באזורים שונים בארץ, טופלו על ידיו במרפאות שונות, בשל תלונות שונות ועל פני שנים, ואינן מכירות זו את זו – למעט שתיים מהן, אם ובתה, ואף הן לא ידעו זו על פגיעתה של זו – תיארה, בדרכה ובסגנונה, ניצול ציני דומה של מעמד הבדיקה הגינקולוגית, מעמד חשוף ופגיע מטבעו, לסיפוק יצריו הבזויים של הנאשם. "מכלל העדויות מצטיירת תמונה עגומה של נשים שביקשו טיפול רפואי ויצאו פגועות בגופן, בכבודן ובאמונן" נאמר.
השופטים קבעו כי מעבר לכל ספק סביר, כי הנאשם ביצע את המעשים בעודו מודע לחריגתם מהפרוטוקול, וללא שניתנה לכך הסכמה מדעת מצד המתלוננות. על בסיס עדויות של רופאים מומחים, מטעם התביעה וההגנה, מהארץ ומחו"ל, נקבע כי לא קיים כל קשר, ולו הקלוש ביותר, בין העיסוי הממושך בדגדגן שביצע הנאשם לבין פעולה רפואית לגיטימית.
התרעות פיקוד העורף