בהכרעת הדין ציין בית המשפט את האלימות והאכזריות שננקטה כלפי חלק מהפעוטות בחלק מהאישומים, והתייחס לחומרה הרבה שבפגיעה בחסרי ישע, תינוקות רכים בשנים, שטרם למדו לדבר, חלקם טרם למדו ללכת, וזאת מידי מי שהייתה מופקדת על שלומם והטיפול בהם.
בגזר הדין התייחס בית המשפט לנזק שנגרם לכל אחד ואחד מהפעוטות, וציטט מפסק דין של בית המשפט העליון שבו נאמר: "חשוב להתבונן ביער שמבעד לסבך העצים, מעבר לדחיפה, ההטחה או הגרירה הבודדת - בשגרת היום הקשה בגן, במסגרתה נחשפו הפעוטות למעשי אלימות חדשות לבקרים. יש להבהיר בקול צלול וברור: אין מקום למעשים נפסדים כאלה, ואין לגלות כלפיהם סלחנות - לא כשיטת חינוך, לא כאמצעי לשמירה על הסדר במסגרת, ולא כתוצר של עייפות ושחיקה הכרוכות בעבודת הטיפול בפעוטות. מי שאינו מסוגל לטפל בפעוטות באופן חומל ומסור כראוי להם - ירחק מגני ילדים".
בסיום בגזר הדין פנתה השופטת להורים וכתבה: "יודעת אני שמבחינת ההורים, פרשה עצובה זו לא באה אל קיצה והדאגה מפני השלכותיה תלווה אותם גם בעתיד. דבר אחד אבקש לומר לאלה מביניהם שביטאו במהלך הדיונים רגשות אשם על כך שלא הצליחו להגן על ילדיהם, או שלדעתם לא היו מספיק עירניים למתרחש: לא יכולתם לדעת. כלפיכם עשתה הנאשמת רושם מצוין".
"בדקתם מה שהיה צריך לבדוק עובר להכנסת הילדים לגן וקיבלתם המלצות טובות. חלק מהחומרה בתיק זה נובעת מכך שהמעשים נעשו כלפי פעוטות שטרם למדו לדבר או לבטא עצמם בצורה שאיפשרה להם לספר על המתרחש. הרצון של הורה לאפשר לילדו עצמאות מסוימת ולא 'לעשות עניין' מכל פצע או חבורה הוא דבר חיובי, שיאפשר לילדיכם לצמוח ולפרוח. אל לכם להלקות עצמכם. אין על מה". את התיק ניהלה פרקליטות מחוז מרכז.