נסיבות המקרה חרגו ממחלוקת כספית רגילה בין עובד למעסיקתו. בעודו משרת במילואים, נאלץ העובד להתמודד עם פינוי משפחתו מביתה ועם הקשיים האישיים והכלכליים הכרוכים בכך. במקביל התמודד עם הפחתה בתנאי שכרו, ובהמשך מצא עצמו במשך חמישה חודשים רצופים ללא תשלום שכר. זאת, אף שהחברה קיבלה מהמוסד לביטוח לאומי תגמולים בגין שירות המילואים שלו.
בית הדין דחה את טענות החברה שלפיהן הייתה זכאית לקזז משכרו של העובד סכומים ששולמו לו בעבר, וקבע כי היה עליה לשלם לו את זכויותיו. עוד נקבע כי החברה לא העבירה את מלוא ההפרשות הפנסיוניות המתחייבות, לרבות סכומים שנוכו משכרו של העובד ולא הופקדו בקופת הגמל.
נוכח אי־תשלום השכר וההפרות הנוספות, נקבע כי העובד היה זכאי להתפטר בדין מפוטר ולקבל פיצויי פיטורים. נוסף על רכיבי השכר והזכויות הסוציאליות, נפסק לו פיצוי בסך 25 אלף ש"ח בגין עוגמת נפש. בית הדין הדגיש את הפגיעה החריגה שנגרמה לעובד, אשר דווקא בתקופה שבה נשא בנטל השירות הצבאי והתמודד עם מצוקה משפחתית, נדרש לשוב ולפנות למעסיקתו לקבלת הכספים המגיעים לו.
לצד זאת, בית הדין הביא בחשבון את הקשיים התזרימיים שאליהם נקלעה החברה בעקבות המלחמה, ונמנע מפסיקת פיצויי הלנה. כמו כן נדחתה התביעה להטלת אחריות אישית על מנכ"ל החברה ועל בעלת מניותיה, לאחר שנקבע כי לא הוכחו התנאים החריגים להרמת מסך ההתאגדות.
בסיכומו של דבר חויבה החברה לשלם לעובד 509,151 ש"ח, לפני ריבית והוצאות משפט, בגין שכר עבודה, הפרשות פנסיוניות, פיצויי פיטורים, פדיון חופשה וזכויות נוספות, לרבות פיצוי בגין עוגמת נפש.
התרעות פיקוד העורף