מאז נחשפה הפרשה, חייו של נגר השתנו לחלוטין. האב, שהפקיד מדי בוקר את בנו בידי המטפלות מתוך אמונה שהן דואגות לשלומו, נאלץ להתמודד עם תיאורים קשים של המעשים שבוצעו לכאורה בפעוט חסר הישע. לצד הזעם על המטפלות, הוא מתמודד גם עם תחושת אשמה קשה, שאינה מרפה ממנו.
"אני כל היום חווה את הסרטונים מול העיניים. אני מרגיש נבגד, אני מרגיש את האשמה. אני שמתי את הילד לגיהנום כל יום והלכתי לעבוד. זה אוכל אותי, אוכל אותי, שלא הצלחתי להגן עליו".
בין היתר, הוא סיפר על כך שבנו סבל מקשירות, האכלה בכוח ומחבטות בפנים. כמו כן, חניקות וטלטולים עד לאובדן הכרה. הוא הורדם כשהוא קשור, וסבל מהתעללויות של שמיכות על הראש. בנוסף, במצבים המזוועים האלה, הוא אף היה מוריד את השמיכה על מנת לנשום, והגננות במקום היו מחזירות בכוונה את השמיכה בשביל לחנוק אותו.
"היא כל הזמן שלחה לאשתי תמונות כדי שנחשוב שהכול בסדר"
נגר מספר כי לאורך התקופה שבה שהה בנו במעון, הקפידה בעלת המקום לשמור על קשר רציף עם אשתו, ושלחה לה תמונות ועדכונים שנועדו, לדבריו, להרגיע את ההורים וליצור מצג שלפיו הילדים מטופלים היטב.
"היא כל הזמן הייתה שולחת לאשתי תמונות, תראי, הוא אכל, הוא עליה והוא בסדר. היא עסקה בלהרדים אותנו, היא כל הזמן כאילו דיווחה לנו, היא הייתה בקשר רציף עם אשתי, בשביל שנחשוב שהכול בסדר".
אלא שלדברי האב, כבר בשלבים מוקדמים התעוררו אצלו חשדות שמשהו אינו כשורה במעון. הוא מספר כי מלכתחילה לא היה שלם עם ההחלטה לשלוח לשם את בנו.
"אני מההתחלה היה לי חשדות. אני, אשתי יודעת את זה, ואני לא הסכמתי על הגן הזה, אבל איכשהו זרמתי איתה". אחד האירועים שנחרתו בזיכרונו התרחש כאשר שהה בעבודה וקיבל מאשתו תמונה של בנם, לאחר שנחבל בראשו.
"אני זוכר אפילו את היום הזה, הייתי בעבודה, אשתי שולחת לי תמונה, ראם קיבל מכה, כל המצח שלו התנפחה. אני התחלתי לצעוק עליה, זה לא, זה לא הגיוני. אין מצב שהוא נפל, אין מצב שהוא זה".
לדבריו, הוא התקשה לקבל את ההסברים שניתנו לפציעה, אך באותה עת לא ידע מה באמת מתרחש בתוך המעון. "אני ידעתי, אני ידעתי שיש פה משהו לא בסדר", הוא אומר.
"אם הייתי פותח את הדלת, אולי הייתי רואה מה קורה שם"
אירוע נוסף, שאותו הוא מתקשה לשכוח, התרחש ביום שבו הגיע לאסוף את בנו מוקדם מהרגיל. לדבריו, כאשר נכנס למעון הבחין בהתנהגות חריגה מצד המטפלות, שנראו לחוצות מעצם הגעתו.
"היה יום שבאתי לקחת אותו מוקדם מהרגיל. איך שנכנסתי, דרינה באה לי, חכה פה, חכה פה, עכשיו רצתי לה לכיוון החדר, אנה כבר הוציאה לי אותו".
נגר מספר כי בדיעבד הוא משוכנע שהיה צריך להתעקש להיכנס לחדר ולבדוק מה מתרחש בתוכו. "אני בטוח שאם הייתי פותח את הדלת, יש מצב שהייתי רואה ילדים קשורים. אני ראיתי אותן כשהן נכנסות ללחץ".
לדבריו, אחת המטפלות מיהרה להסביר לו כי בנו בכה במהלך היום ולא הצליח להירדם, ובכך הסיטה את תשומת ליבו. "היא ישר אמרה לי, הוא בכה הרבה יום, הוא לא ישן. היא הצליחה להסיט אותי".
האב מספר כי באותה תקופה התמודד גם עם משבר אישי קשה, לאחר שאמו נפטרה ואביו חלה בדמנציה. לדבריו, המצוקה המשפחתית הקשתה עליו להתעמק בחשדות שהתעוררו.
"אני מאוד חד, אם לא התקופה שאני עובר, בגלל אימא שלי שנפטרה ואבא שלי שקיבל דמנציה... אני גם ככה בתקופה קשה עובר. הצליחו להסיט אותי. אני בטוח שהייתי עולה על זה".
"כבר ביום השני הייתה התעללות. הן לא נשחקו, הן התחילו מיד"
אחד הפרטים שמקוממים במיוחד את נגר הוא העובדה שלדבריו, האלימות כלפי בנו החלה כמעט מיד עם כניסתו למעון, ולא לאחר תקופה ממושכת של עבודה או שחיקה מצד המטפלות.
"ביום הראשון, בראשון לתשיעי, זה היום הסתגלות. היינו איתו שם שעתיים ולקחנו אותו. ביום השני אשתי השאירה אותו שם, כבר מהיום השני, בשני לתשיעי, הייתה התעללות".
לדבריו, הנתון הזה מעיד על חומרת המעשים ועל כך שלא מדובר באירועים שהתפתחו בעקבות עומס עבודה מצטבר. "זה לא תגיד שהם נשחקו אחרי כמה חודשים, העבודה. אתה מבין?"
כתב האישום החמור שהוגש נגד בעלת המעון נטליה קסילבסקי והמטפלות אנה פגלסקי ודרינה חלופה מתאר שורה ארוכה של אירועי אלימות כלפי פעוטות חסרי ישע, ובהם על פי החשד חניקות, הטחות, בעיטות ופגיעות גופניות נוספות. לדברי נגר, מתוך האירועים המתוארים בכתב האישום, 99 מיוחסים לפגיעה בבנו, בפרק זמן קצר במיוחד.
"היא שלחה הודעה שאנה נלקחה לחקירה והגן לא ייפתח"
נגר משחזר גם את הרגעים שבהם נחשפה הפרשה, לאחר שהמשטרה הגיעה למעון ותפסה את מצלמות האבטחה בעקבות דיווח שהתקבל על חשד להתעללות בפעוטות.
לדבריו, זמן קצר לאחר תפיסת המצלמות נעצרה אחת המטפלות, אנה פגלסקי, ובהמשך נעצרו גם דרינה חלופה ובעלת המעון נטליה קסילבסקי.
"היא כתבה שהגן לא ייפתח, שאנה נלקחה בלילה לחקירה, ורק הקבוצת בוגרים ייפתחו, והקבוצה של הקטנים לא". בהמשך, לדבריו, נעצרו גם שתי החשודות הנוספות.
נגר טוען כי כבר בשלב שבו נלקחו מצלמות האבטחה הבינו המעורבות לכאורה את חומרת המעשים שנחשפו. לדבריו, נודע לו על התכתבות שבה אחת החשודות הביעה חשש מתגובת ההורים. "ביום שלקחו את המצלמות, המשטרה, אז הייתה התכתבות ביניהם. נטלי אמרה, ההורים לא יתנו לנו לחיות. אתה מבין, הם ידעו את זה".
"הילד צורח בלילה מתוך שינה"
מאז חשיפת הפרשה, מספר נגר, הוא ואשתו מתמודדים עם השלכות האירועים גם בביתם. לדבריו, הוא מבחין בשינויים בהתנהגותו של בנו, וחושש כי מדובר בתגובות הקשורות לאלימות שספג לכאורה במעון. "אני מרים את הילד, הילד שם לי את היד על הפנים, הילד צורח בלילה מתוך שינה".
האב חושש כי התנהגותו של בנו קשורה למעשים שנחשפו בחקירה, אך בשלב זה לא נקבע קשר רפואי בין הדברים. במקביל, המשפחה החלה בבירור רפואי כדי לבדוק אם נגרמו לפעוט פגיעות גופניות כתוצאה מהאלימות. לדברי נגר, אשתו לקחה את בנם לבית החולים מאיר, שם עבר בדיקות רפואיות, ובהמשך צפויות לו בדיקות נוספות, ובהן MRI וסקירת שלד, במטרה לברר אם נגרמו לו פגיעות שלא אותרו עד כה. אלא שלצד הדאגה למצבו של בנו, נגר מתמודד בעצמו עם מצוקה נפשית קשה.
"אני מתכוון לקחת צעד אחורה, כי הנפש שלי כבר מרוסקת", הוא אומר כאשר הוא נשאל אם בכוונתו להגיע לכל הדיונים בבית המשפט. "אני כל היום חווה את הסרטונים מול העיניים. אני מרגיש נבגד, אני מרגיש את האשמה".
"אני רוצה מאסר עולם, לא פחות"
האב אינו מסתיר את זעמו כלפי המטפלות הנאשמות בפרשה. מבחינתו, הענישה צריכה להיות חמורה במיוחד ולשקף את מספר האירועים המיוחסים לכל אחת מהן. "שהם לא יראו אור יום. אני רוצה פה ענישה הכי קשה שיש. מאסר עולם, לא פחות".
נגר דורש גם שינוי יסודי במערך הפיקוח על מעונות היום, ובראש ובראשונה מתן אפשרות לצפייה במצלמות בזמן אמת: "אונליין צריך להיות מצלמות אונליין, אין משהו אחר". מבחינתו, עצם קיומן של מצלמות אבטחה אינו מספיק, אם אין מי שצופה בתיעוד בזמן אמת ויכול לזהות פגיעה בפעוטות ולמנוע את המשכה.
"שמתי את הילד בגיהנום והלכתי לעבוד"
האב, שמתאר כיצד המראות הקשים מלווים אותו לאורך היום, מבקש כעת בעיקר לראות את האחראיות למעשים נותנות את הדין, ולוודא שמקרים דומים לא יחזרו על עצמם במעונות אחרים.
אבל גם הדרישה לענישה חמורה ולשינוי מערך הפיקוח אינה מצליחה להפיג את הכאב האישי. "זה אוכל אותי, אוכל אותי, שלא הצלחתי להגן עליו", הוא אומר.
התרעות פיקוד העורף