עבור החוקרים היה מדובר באירוע יוצא דופן. האיש ששמו נקשר למשלוח הסמים לא היה עבריין מוכר, סוחר סמים ותיק או בלדר שפעל בשירות ארגון פשיעה. מדובר היה באדם שכיהן בתפקיד ממלכתי בכיר, ישב סביב שולחן הממשלה והכיר מקרוב את מערכות השלטון בישראל.
יותר משני עשורים לאחר אותה פרשה, נוימן חוזר אל החקירה שהסעירה את המדינה, אל ההחלטה שלא למהר ולעצור את השר לשעבר ואל ההתנהלות בחדר החקירות, שבה, לדבריו, התגלה פער עצום בין מעמדו הציבורי של שגב לבין התנהגותו כחשוד בפלילים.
הדרכון הדיפלומטי והמשלוח שהוסתר באריזות ממתקים
ב-8 באפריל הגיע שגב להולנד ונפגש עם ורנר במלון סמוך לנמל התעופה. בהמשך הגיע לשדה התעופה כשעל גופו חגורה מיוחדת בעלת כיסים, שהוסתרה מתחת לבגדיו. החגורה עוררה את חשדם של אנשי הביטחון ההולנדים, שביקשו לבדוק את תכולתה. אלא ששגב לא התכוון לאפשר להם לערוך את הבדיקה. הוא שלף דרכון דיפלומטי ישראלי וטען כי הוא נמצא במשימה ביטחונית חשאית מטעם ממשלת ישראל. לדבריו, החגורה הכילה מסמכים סודיים שאסור לחשוף.
מה שהשוטרים ההולנדים לא ידעו באותו רגע היה שהדרכון הדיפלומטי שהציג בפניהם כבר לא היה בתוקף. שגב, שסיים את כהונתו בממשלה שנים קודם לכן, לא החזיר את הדרכון למשרד החוץ וזייף את תאריך התפוגה שלו, כך שייראה כאילו הוא תקף עד שנת 2006. הטענה בדבר משימה ביטחונית, בצירוף הדרכון הדיפלומטי, אפשרה לו להימנע מהבדיקה. אולם האירוע עורר חשד אצל אנשי הביטחון בשדה התעופה.
שלושה ימים לאחר מכן שב שגב להולנד. הפעם, כך עלה מכתב האישום, העביר אליו ורנר במלון הילטון שבנמל התעופה משלוח גדול של כדורי אקסטזי. הסמים הוסתרו באריזות ממתקים, ובהן שקיות, קופסאות וגלילים של סוכריות שוקולד מסוג M&M's. שגב הכניס את האריזות לתיקיו ולמזוודתו והתכוון לעלות לטיסה לישראל.
אלא שבשדה התעופה התרחש אירוע ששיבש את התוכנית. אחד השוטרים ההולנדים זיהה את שגב מהמפגש הקודם. הפעם כבר לא היה מדובר בנוסע אלמוני שהציג דרכון דיפלומטי, אלא באדם שעורר חשד ימים ספורים קודם לכן. שגב הבחין כי הוא עלול להיבדק. על פי כתב האישום, הוא פנה לתא אחסון ששכר בשדה התעופה, הוציא ממנו אריזות ממתקים והכניס במקומן את אריזות הסמים שהיו ברשותו.
לאחר מכן שב לשער היציאה. גם הפעם ביקשו השוטרים לערוך חיפוש בכליו, וגם הפעם הציג את הדרכון הדיפלומטי המזויף וסירב לבדיקה מלאה. שגב הצליח לעלות למטוס ולשוב לישראל. אלא שהסמים נותרו מאחור. לאחר המראתו פתחו הרשויות ההולנדיות את תא האחסון ומצאו בתוכו את המשלוח: כ-32 אלף כדורי אקסטזי. המידע הועבר לרשויות בישראל, והפרשה החלה להתגלגל לחקירה פלילית שבמרכזה עמד שר לשעבר.
החוקר חוזר לרגעי הדרמה: ההחלטה שלא לעצור מיד
עם קבלת המידע בישראל החלו חוקרי היחידה המרכזית של מחוז תל אביב לבחון את החשדות. מבחינתם, האתגר לא הסתכם בזיהוי האדם שעמד מאחורי ניסיון ההברחה, אלא בבניית תשתית ראייתית שתאפשר להעמידו לדין. אחת ההחלטות המשמעותיות שהתקבלו הייתה שלא למהר ולעצור את שגב מיד עם קבלת המידע הראשוני. החוקרים ביקשו להמשיך ולאסוף ממצאים, לבדוק את השתלשלות האירועים בהולנד ולבסס את הקשר בין השר לשעבר לבין משלוח הסמים.
העובדה שהכדורים לא נתפסו פיזית ברשותו של שגב עם נחיתתו בישראל הפכה את החקירה למורכבת במיוחד. החוקרים נדרשו להסתמך על עדויות, תיעוד מהולנד, ממצאים שנאספו בשדה התעופה וגרסאות המעורבים. ב-12 באפריל 2004, עם נחיתתו בישראל, עוכב שגב בנמל התעופה בן גוריון ונערכה בדיקה חלקית בכליו. על פי כתב האישום, השוטר שטיפל בו זיהה אותו כאישיות בכירה, ובשל כך לא נערך חיפוש מלא.
במהלך הבדיקה הבחין שגב במסמך שהועבר ממשטרת הולנד ובו פירוט החשדות נגדו, לרבות השימוש בדרכון הדיפלומטי והסמים שהוסתרו בתא האחסון. לפי התביעה, בדרכו לביתו השליך שגב אריזות ממתקים נוספות שהיו ברשותו.
בשלב הזה כבר היה ברור לחוקרים כי מדובר בפרשה בעלת משמעות ציבורית יוצאת דופן. מעצרו של שר לשעבר בחשד להברחת סמים בינלאומית היה צפוי לעורר סערה, אך מבחינת אנשי היחידה החוקרת היה צורך להמשיך ולהתמקד בראיות. שגב הכחיש בתחילה את מעורבותו בניסיון ההברחה. אלא שבמהלך החקירה התגלו סתירות בגרסאותיו, בין היתר בשאלה ממי קיבל את אריזות הממתקים שהיו ברשותו.
בתחילה מסר הסברים שונים לגבי מקור האריזות, ובהמשך קשר אותן לוורנר ולפרידמן. שינויי הגרסאות הפכו לחלק מהתשתית הראייתית שנאספה נגדו. נוימן, שהיה מעורב בחקירה, מתאר את התנהלותו של שגב בחדר החקירות באופן חריף: "התנהג כמו אחרון העבריינים".
האמירה הזאת מקבלת משמעות מיוחדת לנוכח זהותו של החשוד. מדובר באדם שהיה חלק מהנהגת המדינה, הכיר מקרוב את עבודת הממשלה ואת מערכות השלטון, וכעת נדרש להשיב לשאלות חוקרי המשטרה על מעורבותו בניסיון להברחת סמים.
מהכנסת אל בית הסוהר
במאי 2004 הוגש נגד שגב כתב אישום חמור לבית המשפט המחוזי בתל אביב. לצדו הואשמו גם ורנר ופרידמן. כתב האישום כלל עבירות הקשורות לניסיון ייבוא סמים, החזקתם, זיוף מסמך, שימוש במסמך מזויף וקבלת דבר במרמה.
אלא שהפרשה קיבלה גם תפנית טרגית. ורנר, שהיה אחד המעורבים המרכזיים, שם קץ לחייו בתקופת מעצרו. בהמשך הודה פרידמן במעורבותו, וההליך המשפטי נגד שגב התקדם לקראת הכרעה.
בפברואר 2005, לאחר חודשים שבהם הכחיש את החשדות נגדו, חתם שגב על הסדר טיעון עם הפרקליטות. במסגרת ההסדר הודה בניסיון לייבא לישראל 32 אלף כדורי אקסטזי, בהחזקת סמים, בזיוף הדרכון הדיפלומטי ובשימוש בו. בית המשפט גזר עליו חמש שנות מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס של 27,500 דולר.
ההרשעה הייתה נקודת שפל בקריירה של מי שנחשב שנים קודם לכן לאחד הפוליטיקאים הצעירים שהצליחו להגיע במהירות לצמרת השלטון.
שגב נולד בשנת 1956, שירת בצה"ל, למד רפואה ועבד כרופא לפני שפנה לפוליטיקה. בשנת 1992 נבחר לכנסת מטעם מפלגת צומת בראשות רפאל איתן, ובהמשך היה אחד מחברי הכנסת שפרשו מהמפלגה והקימו את סיעת יעוד. בינואר 1995 מונה לשר האנרגיה והתשתיות בממשלת יצחק רבין, והמשיך בתפקיד גם בממשלת שמעון פרס עד שנת 1996. המעבר שלו ושל חבריו מהאופוזיציה לקואליציה היה אחד המהלכים הפוליטיים השנויים במחלוקת באותה תקופה, על רקע המאבק סביב הסכמי אוסלו.
כעשור בלבד לאחר שכיהן כשר, מצא את עצמו שגב מאחורי סורג ובריח. גם בית המשפט העליון, שדן בערעורו, התייחס בחומרה לפער שבין מעמדו הציבורי לבין מעשיו. השופטים הדגישו את הנזק שנגרם כתוצאה מהשימוש בדרכון הדיפלומטי ואת העובדה ששגב ניצל מעמד ממלכתי שהיה לו בעבר כדי לקדם פעילות פלילית.
הפרשה לא הסתיימה בעונש המאסר. בעקבות הרשעתו נשלל לצמיתות רישיונו לעסוק ברפואה בישראל. שגב ניסה במשך השנים להביא לביטול ההחלטה, אך ללא הצלחה. ביוני 2007, לאחר שריצה כשני שלישים מעונשו, שוחרר שגב מהכלא בעקבות החלטת ועדת השחרורים. לכאורה, זה היה הרגע שבו יכול היה לפתוח פרק חדש בחייו, הרחק מהפוליטיקה ומהפלילים. אלא שבמקום שיקום וחזרה למסלול חיים רגיל, התברר כעבור שנים כי שגב עומד במרכזה של פרשה חמורה בהרבה.
החיים החדשים באפריקה והקשר עם האיראנים
לאחר שחרורו מהכלא עזב שגב את ישראל ובהמשך התגורר בניגריה. למרות שלילת רישיונו הרפואי בישראל, הוא עסק שם ברפואה וניסה לבסס לעצמו חיים חדשים הרחק מאור הזרקורים.
אלא שבשנת 2012 התרחש אירוע ששינה שוב את מסלול חייו. על פי ממצאי חקירת השב"כ והמשטרה, באותה שנה נוצר קשר בין שגב לבין גורמים מהשגרירות האיראנית בניגריה. הקשר הזה התפתח בהמשך להפעלתו כסוכן מטעם המודיעין האיראני. העובדה שמדובר בשר אנרגיה לשעבר הייתה בעלת משמעות מיוחדת. שגב הכיר את המערכת הפוליטית בישראל, היה בעברו חלק ממנגנוני קבלת ההחלטות והחזיק בקשרים עם אנשים בתחומים מדיניים, ביטחוניים ועסקיים.
במהלך השנים שלאחר מכן נפגש שגב עם מפעיליו האיראנים במספר מדינות. פעמיים אף נסע לאיראן ונפגש שם עם אנשי מודיעין, כאשר על פי ממצאי החקירה היה מודע לזהותם. הפגישות לא התקיימו רק במקומות רשמיים. לפי ממצאי החקירה, חלקן נערכו בבתי מלון ובדירות ששגב העריך כי שימשו לפעילות חשאית של המודיעין האיראני. כדי לשמור על הקשר עם מפעיליו קיבל שגב מערכת תקשורת חשאית שאפשרה להעביר מסרים מוצפנים.
המידע שהעביר לאיראנים עסק בין היתר במשק האנרגיה הישראלי, באתרים ביטחוניים, במבנים ובבעלי תפקידים בגופים מדיניים וביטחוניים. אולם פעילותו לא הסתכמה במסירת מידע.
על פי ממצאי החקירה, שגב פעל גם ליצירת קשרים בין גורמי המודיעין האיראני לבין אזרחים ישראלים שהיו קשורים לתחומי הביטחון, האבטחה ויחסי החוץ. הוא ניסה להציג את הגורמים האיראנים כאנשי עסקים תמימים, במטרה לאפשר להם ליצור קשר עם אותם ישראלים מבלי לחשוף את זהותם האמיתית. בכך הפך השר לשעבר, שכבר הורשע בפרשת סמים חמורה, לגורם שסייע לפעילות מודיעינית עוינת נגד מדינת ישראל.
המעצר החשאי והחקירה בשב"כ
במאי 2018 הגיע שגב לגינאה המשוונית שבמערב אפריקה. הרשויות המקומיות סירבו לאפשר לו להיכנס למדינה בשל עברו הפלילי. לבקשת משטרת ישראל הוא הועבר לישראל, ומיד עם הגעתו נעצר לחקירה משותפת של שירות הביטחון הכללי והמשטרה. באותו שלב כבר היה בידי גורמי הביטחון מידע שהצביע על קשריו עם המודיעין האיראני ועל חשד כי פעל בשירותו במשך שנים.
החקירה התנהלה תחת מעטה חשאיות. שגב נחקר על קשריו עם מפעיליו, על נסיעותיו לאיראן, על הפגישות החשאיות ועל המידע שהעביר במהלך השנים. החוקרים ביקשו לברר גם את היקף הנזק הביטחוני שנגרם למדינה ואת זהותם של הישראלים שאיתם יצר קשר במסגרת פעילותו עבור האיראנים.
ב-15 ביוני 2018 הגישה פרקליטות מחוז ירושלים כתב אישום נגד שגב לבית המשפט המחוזי בירושלים. כתב האישום כלל עבירות של סיוע לאויב במלחמה, ריגול וריבוי עבירות של מסירת ידיעה לאויב. שלושה ימים לאחר מכן, ב-18 ביוני, הותרה הפרשה לפרסום.
הידיעה על כך ששר לשעבר בממשלת ישראל גויס והופעל בידי המודיעין האיראני במשך שנים עוררה סערה ציבורית וביטחונית. הפעם לא היה מדובר בעבירות פליליות שנועדו להפיק רווח כספי מהברחת סמים, אלא בחשדות לפגיעה ישירה בביטחון המדינה.
פרקליטיו של שגב טענו בתחילת הפרשה כי הפרטים שהותרו לפרסום מציגים תמונה חמורה יותר מזו העולה מחלקיו החסויים של כתב האישום. בהמשך טען שגב כי ביקש להטעות את האיראנים ולשוב לישראל כמי שסייע למדינה. אלא שהטענות הללו לא מנעו את הרשעתו בעבירות הריגול.
11 שנות מאסר: ההרשעה השנייה של השר לשעבר
בינואר 2019 נחתם הסדר טיעון בין שגב לפרקליטות. במסגרת ההסדר הודה השר לשעבר בעבירות של ריגול חמור לטובת איראן ומסירת ידיעות לאויב.
סעיף הסיוע לאויב במלחמה, שנכלל בכתב האישום המקורי ונחשב לאחת העבירות הביטחוניות החמורות בספר החוקים, הוסר במסגרת ההסדר. ב-26 בפברואר 2019 גזר בית המשפט המחוזי בירושלים על שגב 11 שנות מאסר בפועל. בפרקליטות הסבירו כי ההסדר הביא בחשבון גם את האינטרס הביטחוני של המדינה. ניהול משפט הוכחות מלא בתיק רגיש כל כך היה עלול לחייב חשיפת חומרי מודיעין ושיטות פעולה של גורמי הביטחון.
בכך נחתם פרק נוסף בנפילתו של שגב. האיש שהיה בעבר שר בממשלת ישראל, הורשע תחילה בניסיון להבריח עשרות אלפי כדורי אקסטזי, ריצה מאסר ושוחרר, שב אל בית הסוהר לאחר שהודה בריגול לטובת אחת מאויבותיה המרכזיות של ישראל.
שתי פרשות, אדם אחד והתרסקות בלתי נתפסת
סיפורו של גונן שגב הוא הרבה יותר מתיאור של שתי פרשות פליליות חמורות. זהו סיפור על אדם שהגיע לעמדות כוח והשפעה במדינת ישראל, זכה לאמון ציבורי, החזיק בתפקיד ממלכתי בכיר, ובהמשך ניצל לרעה את מעמדו ואת קשריו.
בפרשת הסמים הוא השתמש בדרכון דיפלומטי מזויף כדי לנסות להימנע מבידוק ביטחוני ולהבריח לישראל עשרות אלפי כדורי אקסטזי. בפרשת הריגול, שנים לאחר מכן, היה זה עברו כשר והיכרותו עם מערכות השלטון והביטחון שהפכו אותו לבעל ערך עבור המודיעין האיראני. בשני המקרים מדובר באדם שהכיר היטב את משמעות מעשיו, ובשני המקרים הסתיימו ההליכים המשפטיים בהודאה ובהרשעה.
עבור נוימן, החוקר שהיה מעורב בחשיפת פרשת הסמים בראשית שנות האלפיים, הסיפור התחיל בשיחת טלפון אחת ממפקד ימ"ר תל אביב ובחשד שנשמע כמעט בלתי נתפס: שר לשעבר מעורב בניסיון להבריח סמים לישראל. איש מחוקרי הפרשה באותה עת לא יכול היה לדעת שכעבור שנים יעמוד אותו אדם במרכזה של חקירה ביטחונית חמורה בהרבה, הפעם בחשד להפעלתו בידי שירות מודיעין של מדינת אויב.
כך הפך גונן שגב מרופא ומשר בממשלת ישראל לאסיר שהורשע בעבירות סמים, ומשם לאסיר שהורשע בריגול חמור לטובת איראן. מאיגרא רמא לבירא עמיקתא. במקרה של גונן שגב, גם תחתית הבור הראשונה לא הייתה סוף הנפילה.
התרעות פיקוד העורף