אנטונוב הבין באותו זמן שהוא עלול להסתבך, משום שהוא חשוף לחקירה בעקבות תלונה שהצעירה עשויה להגיש נגדו בגין מעשיו. הוא התעמת באלימות עם בן זוגה של הצעירה, וכששבו לבתיהם הודיע לו כי אין בכוונתו לעבור בשתיקה על הריב שהתפתח ביניהם.
אלא שהחשש מפני הגשת תלונה והחקירה הצפויה בעקבותיה המשיכו להטריד את מחשבותיו, והוא החליט להקדים תרופה למכה. תחילה החל לשלוח אליה בני משפחה כדי שיאיימו עליה ויפחידו אותה, לבל תגיש נגדו תלונה. בהמשך אף הציע לה הצעה מפתה: היא תישבע בספר התורה שלא תגיש תלונה, והוא בתמורה לא יפגע בה לרעה. הצעירה חששה ממנו ולכן נמנעה מהגשת תלונה במשך זמן רב.
רימון הלם הושלך לעבר ביתה של הצעירה
כוונתו הייתה לנפץ את החלון המשולש הקדמי בדלת המכונית ולהשחיל את הרימון, לאחר הוצאת הנצרה, לחלל הצר שבין הדלת למושב הנהג. לצורך ביצוע המשימה עטה קונדו כפפות על ידיו, ויחד עם מלכה ניסה לנפץ את החלון הקטן, אך השניים לא הצליחו בכך.
במקום להכניס את רימון ההלם למכונית, השליך אותו קונדו לעבר ביתה של הצעירה, שם אירע פיצוץ עז, מלווה ברעש ובאור בוהק ומסנוור. לאחר מכן עלו השניים על מכונית שהייתה ברשותם, נסעו לחוף הים באשקלון ושם שרפו את הבגדים שלבשו כדי למנוע את זיהוים.
המשימה הבאה: מטען נפץ וירי לעבר בית ההורים
אנטונוב הטיל על קונדו משימה נוספת. בתמורה להפחתה בתשלומי החוב, הוא דרש ממנו להניח מטען נפץ במכונית של הורי הצעירה. קונדו שוב גייס את מלכה למשימה, אולם הפעם היה עליהם להמתין עד שהמטען יתפוצץ, בני הבית יצאו החוצה והשניים יפתחו לעברם באש מנשק חם.
התוכנית לא עבדה כמצופה. קונדו כיוון את שעון המטען לשעה היעודה, הניח אותו תחת מכל הדלק של הרכב ונסע עם מלכה לדירת מסתור. שם הצטיידו ברובה קרלו שהמתין להם, ולאחר מכן רכבו על גלגינוע (קורקינט חשמלי) לעבר ביתם של הורי הצעירה. אף שהמטען לא הופעל, הם ירו לעבר קירות הבית. איש לא נפגע מהירי, אולם רכב שעמד בסמוך לבית נפגע מהקליעים.
אמצעי התיעוד הובילו את החוקרים אל החשודים
אנטונוב, שעל פי החשד עמד מאחורי האירועים, לא הביא בחשבון את אמצעי התיעוד והאבטחה הרבים הפזורים ברחבי שדרות. כמו כן, הוא לא הביא בחשבון כי המעשים פליליים ועלולים להוביל את חוקרי המשטרה אליו, כפי שאכן קרה.
הצעירה הבינה כנראה מי מנסה לאיים עליה והחליטה להגיש תלונה נגד אנטונוב. כשנשאלה מי לדעתה מאיים עליה, מסרה גרסה ארוכה ומפורטת של השתלשלות העניינים, החל מליל ראש השנה האזרחית, דרך האיומים וניסיונות הסחיטה שביצעו אנשיו של אנטונוב, ועד לאירועי התפוצצות הרימון, הירי לעבר הבית ואיתור מטען הנפץ שנפל מהמכונית סמוך לביתה.
אנטונוב נעצר, והחוקרים הפיקו מידע ממכשיר הטלפון שלו. בין היתר איתרו בו הודעות מפלילות, מספרים שאליהם התקשר, הקלטות שבהן הוא נשמע מאיים וראיות נוספות.
בטלפון של הצעירה נשמרה גם הקלטת שיחה בין משתתפי האירוע בצימר, שהתקיימה בבוקר שלאחר התקיפה שביצע אנטונוב. חלקים בשיחה תאמו את תיאור ההתרחשות שמסרה הצעירה.
בהמשך נעצרו גם יתר המעורבים בפרשה. עדותו של קונדו הפלילה את אנטונוב. קונדו לקח אחריות על מעשיו וסייע בשחזור חלק מהאירועים. תיעודים מצולמים שאספו החוקרים איששו את הגרסאות ששמעו ממנו, מהצעירה וגם מבן זוגה, שממנו נפרדה זמן קצר לאחר הבילוי בצימר.
אנטונוב הכחיש בחקירתו את האירועים והגדיר את מי שהעיד נגדו כשקרן. בשלבים מסוימים של החקירה שמר על זכות השתיקה, בניסיון להרחיק ממנו את החשדות.
מלכה, לעומתו, שיתף פעולה באופן חלקי עם החוקרים. מעורב נוסף בפרשה ניסה גם הוא להכחיש את חלקו בהתרחשויות. כשהוצגה בפניו תמונה שבה הוא נראה בבירור אוחז בנשק, טען כי מדובר בתמונה שנערכה באמצעות כלי בינה מלאכותית.
כתבי אישום הוגשו נגד המעורבים
כתבי האישום מייחסים למעורבים שורה של עבירות, ובהן עבירות נשק, סחיטה באיומים ובכוח, הדחה בחקירה, ירי מנשק חם בניגוד לחוק, ניסיון לגרימת נזק באמצעות חומר נפץ ופזיזות ורשלנות בטיפול בחומר נפיץ.
אנטונוב מואשם גם בביצוע מעשה מגונה בכוח ובחבלה בכוונה מחמירה. קונדו מואשם גם בירי מנשק חם, בהחזקת נשק ובניסיון לבצע עבירות שונות בנשק, לרבות עסקת מכר. כתבי האישום ובקשות המעצר הוגשו לבית המשפט המחוזי בבאר שבע.