בתשובתה לאישום ההגנה לא חלקה על כך שהנאשם נטל חלק בהפגנה שהתייקמה, שלדבריה הייתה הפגנה חוקית שבה הנאשם לא לקח חלק בארגונה או בהובלתה, ולא הייתה לו כל ידיעה באשר למתווה שסוכם עם משטרה ישראל. עוד הוסיפה כי מפגינים אחרים שנטלו חלק באותה ההפגנה "לא פרצו את הגדרות", אלא "עברו לרחובות נוספים". ההגנה כפרה בטענה שהנאשם דחף בעוצמה גדר לעבר מאן דהוא, והכחישה מחוסר ידיעה את הפגיעה ברגלו של שוטר. בנוסף, עלו טענות בדבר מחדלי חקירה, ואכיפה בררנית, ובית המשפט התבקש לבטל את כתב האישום מחמת סעד מן הצדק.
בית המשפט דחה את טענות ההגנה. בכל הנוגע לעבירה של תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, ציין בית המשפט שכדי לבסס עבירה זו בפלילים, לא נדרש להוכיח יסוד של כוונה, אלא שהמעשה נעשה במטרה להפריע לשוטר מלמלא את תפקידו, וזו מתקיימת בנסיבות העניין, אף בהתאם לגרסת הנאשם, שציין שככל וסבר שהגדר תפגע במישהו, הוא לא היה נוקט במעשה כזה.
גרסת ההגנה, לדברי השופט, מבססת מודעות הן לטיב המעשה והן לנסיבות עצמן. בית המשפט הדגיש, שבמקרה זה ניתן להחיל גם יסוד נפשי של כוונה מיוחדת, שכן צפייה בסרטון מלמדת על מעשה אשר נעשה במכוון: הרמת גדר מתכת שנועדה לחסימה, סיבובה לכיוון השוטרים, ודחיפתה בעוצמה לכיוונם וממרחק קצר מאוד. יתר על כן, הנאשם אף נראה נעזר ברגלו השמאלית כדי ליצור אפקט עוצמתי רב יותר בעת דחיפת הגדר לעבר השוטרים, מעשה אשר כתוצאה ממנו נפגע שוטר ברגלו.
בית משפט גם דחה את הטענות בדבר מחדלי חקירה ואכיפה בררנית. שכן, לדברי השופט, קיים שוני בין קבוצת השווים לנאשם, וההחלטה להעמידו לדין אינה יוצרת אבחנה בתוך קבוצת השווים, נתון שיכול היה לבסס את הטענה בדבר אכיפה בררנית, שכן אף אם חלקים בהפגנה כללו אירועים של דחיפת גדרות בכוח על ידי מפגינים נוספים ומעבר לאזור שלא אושר במתווה ההפגנה, מעשים אלו, לא גלשו למעשה האלים בו נקט הנאשם.
בסיכומו של דבר, על בסיס מכלול הראיות, הסרטונים והעדויות שהוצגו בפניו, בית המשפט הרשיע את הנאשם. העונש ייקבע בהמשך.