בעוד במקרה הראשון התביעה מופנית נגד הכללית בהיותה בין השאר הבעלים של בית החולים סורוקה, שם בוצע הייעוץ הגנטי הכושל לכאורה במהלך ההריון, הרי שבמקרה השני המעקב אחר הריונה של האם, שהייתה בת 19 בלבד באותו הזמן, נעשה כולו במסגרת חברותה בקופת חולים כללית. באחד המקרים, כך נטען, האם התובעת הקפידה לבצע במהלך ההריון את הבדיקות הנדרשות שכללו שתי בדיקות שקיפות עורפית, אולם עקב ניהול כושל של קופת החולים התקבלו מדדים שגויים. האם אף עברה בדיקת סריקת מערכות שבה התגלו ממצאים חשודים, ובעקבותיה הופנו ההורים לבדיקה אצל רופא גנטיקה, אך לא הומלץ להם לבצע בדיקת מי שפיר כדי לשלול את הממצאים.
בכתב התביעה נטען כי בסופו של דבר הוחמצו שלוש הזדמנויות לאבחן את התסמונת. משרד רון – פסטינגר המתמחה בתחום הרשלנות הרפואית ציין: "לצערנו אנו נתקלים בלא מעט מקרים בהם על אף שהורים עשו כל שנדרש, הצוותים הרפואיים פספסו פעם אחר פעם את נורות האזהרה שעלו מהבדיקות. בהתאם להחלטת העליון, הזכות לתבוע בגלל אי אבחון מומים במהלך ההריון צומצמה ל 7 שנים בלבד מיום הלידה והארכה שניתנה לילידי 2006-2008, שטרם תבעו, מסתיימת בסוף החודש".
מהכללית נמסר בתגובה: "כתב התביעה התקבל ותגובה תינתן על כך במסגרת ההליך המשפטי". בנוגע לתביעה השנייה, הכללית הפנתה את בקשת התגובה לבית החולים סורוקה שנמנע מלהגיב.
התרעות פיקוד העורף