לידה המתרחשת לפני 37 שבועות מלאים של הריון הינה לידה מוקדמת. הרפואה מבחינה בין ארבע דרגות של לידה מוקדמת: הראשונה, לידה המתרחשת לפני שבוע 28 להריון (Extremely preterm birth). השנייה, לידה המתרחשת בין שבוע 28 עד לסוף שבוע 33 (Very preterm birth). השלישית, לידה המתרחשת בין שבוע 34 עד לסוף שבוע 36 (Late preterm birth) והרביעית היא לידה המתרחשת בין שבוע 37 לסוף שבוע 38 (Early term birth).
מכיוון שהעובר טרם סיים להתפתח ברחם, הרי שלידה מוקדמת והפגות המתלווה אליה, מהווה את הגורם השכיח ביותר לתמותה ולתחלואה של יילודים. ככל שהלידה מתרחשת בשבוע מוקדם יותר, כך הסיכון לתמותה ולתחלואה גבוה יותר.
סיבוכי הפגות עלולים להתבטא בתסמונת מצוקה נשימתית, דימום תוך גלגלתי, מחלות ריאה ומעיים, מחלות רשתית ואלח דם ואף ישנם סיבוכים שלהם ביטוי לטווח הארוך של חיי הילוד, כגון: שיתוק מוחין, פיגור פסיכומוטורי, מחלות ריאה ומעי כרוניות, הפרעות קוגניטיביות, ופרכוסים.
זיהוי נכון של גורמי הסיכון ללידה מוקדמת, צריך להוביל להתערבות טיפולית שיכולה וצריכה למנוע את הלידה המוקדמת. אך מה קורה כאשר גורמי הסיכון לא זוהו על ידי הצוות הרפואי ומגיעה יולדת במצב של לידה מוקדמת? האם ניתן לעצור את הלידה ולסייע לעובר? התשובה על כך חיובית!
הטיפול המקובל בלידה מוקדמת הינו טיפול משולש הכולל: טיפול תרופתי בטוקוליטיקה, שמטרתו עצירת הלידה המוקדמת ודחייתה לפרק זמן מספיק כדי לטפל בעובר ולתת תרופות מתאימות להבשלתו; טיפול תרופתי בקורטיקוסטרואידים, לרבות בצלסטון - הכה מוכר - שמטרתו להאיץ את בשלות רקמות העובר השונות ועל ידי כך למנוע את סיבוכי הפגות השונים; וטיפול במגנזיום סולפט (הידוע בכינויו הנוירופרוטקטור), שמטרתו להגן על מוח העובר מפגיעה עתידית של שיתוק מוחין.
הטיפול בטוקוליטיקה לא יבטל את הגורם ללידה המוקדמת או את השינויים שחלו ברחם בעקבות התחלת הלידה, אולם הוכח כי הוא יכול לעכב את הלידה לפרק הזמן הדרוש כדי שהטיפול התרופתי יבוא לביטוי באופן מלא או כמעט מלא. ישנם דיווחים רבים בספרות אשר הראו שניתן להאריך בטוקוליטיקה את ההיריון גם למשך 7 ימים ואף מעבר לכך.
יעילותו המירבית של הטיפול הטוקוליטי מושגת כאשר הטיפול ניתן מוקדם ככל האפשר ולפני תחילת התקדמות הלידה, בפתיחה קטנה של צוואר הרחם, אולם הטיפול ניתן ויעיל גם כאשר ישנה פתיחה מתקדמת של צוואר הרחם.
בתביעה אשר הוגשה על ידי משרדי נגד בית החולים סורוקה ושירותי בריאות כללית, נדון עניינו של קטין אשר נולד בלידה מוקדמת שלא טופלה בטוקוליטיקה בזמן. כתוצאה מכך הוא סבל מסיבוכי פגות משמעותיים הכוללים שיתוק מוחין, נכות בארבע גפיים, מוגבלות שכלית והתפתחותית ופרכוסים.
על פי כתב התביעה, אמו של הקטין הגיעה למיון יולדות בבית החולים בשבוע 29+2 ובמצב של לידה מוקדמת. הרופא המתמחה אשר בדק את האם, טעה בהערכת פתיחת צוואר הרחם ולא הורה על מתן טיפול בטוקוליטיקה לעצירת הלידה.
כשעה לאחר מכן, נבדקה האם על ידי רופא מומחה אשר העריך פתיחת צוואר רחם קטנה יותר מזו שהוערכה על ידי המתמחה, פתיחה המאפשרת עיכוב של הלידה, במיוחד כאשר המוניטור לא הראה צירים. במצב זה היו מוכרחים לתת טיפול טוקוליטי, זאת במטרה לעכב את הלידה ולתת במקביל טיפול מתאים להבשלת מערכות העובר ולמנוע, בסבירות גבוהה, את הנזקים.
בפועל, הצוות לא הורה על מתן הטיפול במועד זה אלא רק בשלב מאוחר יותר, לאחר שהלידה כבר התפתחה והסיכוי להצלחה היה אפסי.
בתביעה נוספת אשר הוגשה על ידי משרדנו, דובר על יולדת אשר הגיעה למיון יולדות בבית החולים ע"ש וולפסון, בשבוע 28+2 להריון, עקב תלונה על הפחתה בהרגשת תנועות העובר.
בבדיקות שבוצעו נצפו תנועות עובר, אך עם כמות מועטה של מי שפיר ופיגור בגדילה התוך רחמית, ביחס לאחוזון. אף על פי שהיולדת לא הייתה במצב של לידה וניתן היה להמשיך את ההיריון תחת מעקב באשפוז, החליט הצוות הרפואי על ביצוע ניתוח קיסרי דחוף, מבלי שהיולדת קיבלה את הטיפול המקובל והיעיל במניעת סיבוכי הפגות, בקורטקוסטרואידים ומגנזיום סולפט. כתוצאה מכך פיתח היילוד סיבוכי פגות קשים ולוקה בנכות בשיעור 100%.
כאמור, כיום ומזה שנים רבות הטיפול המשולש הינו הטיפול המקובל על פי הפרקטיקה והספרות הרפואית ויעילותו הוכחה במקרים רבים בארץ ובעולם. טיפול נכון על ידי זיהוי גורמי הסיכון ללידה מוקדמת וטיפול תרופתי בלידה, יכולים בסבירות גבוהה למנוע הן את הלידה המוקדמת והן את הסיכונים הטמונים בה לעובר.
התרעות פיקוד העורף