בשנים האחרונות, לצד עליית עידן הרשתות החברתיות וקבוצות הוואטסאפ ההמוניות, עלה בצורה משמעותית מספר התביעות העוסקות בפגיעה בעקבות פרסומים המהווים לשון הרע. בתביעות אלה לעיתים עולה השאלה האם הפרסום הפוגעני הוא בגדר חופש הביטוי או שמא מדובר ב"חופש השיסוי". נכון, אנחנו חיים במדינה דמוקרטית וניתן להביע דעה, אולם ישנו גבול בין דעה או ביקורת לגיטימית לבין פגיעה בשמו הטוב של האדם, ואת הגבול הזה מבקשת מערכת המשפט לשרטט.
שינוי המגמה במערכת המשפט וההקפדה היתרה על שמו הטוב של האדם, נבעה מכך כי האפשרויות שלנו, האנשים בחברה, לפרסם ביקורות והכפשות, הפכו בלתי נגמרות, וכיום נעשות בקלות יתרה. בעבר היינו יכולים לפרסם בעיתונות, באמצעי התקשורת המסורתיים, ואילו כעת, נפתחו בפנינו אינסוף אפשרויות של קבוצות וואטסאפ, אינסטגרם, פייסבוק, טוויטר, וכן הלאה.
מהרגע שבו אנחנו, כאנשים פרטיים, הפכנו למעשה לאמצעי תקשורת של ממש, הדרך שלנו לבקר אדם הפכה קלה ונגישה יותר, אך כך גם הדרך לפגוע בו ובמשלח ידו ולגרום לו לנזקים.
מעבר לכך, סעיף 7א(ג) לחוק קובע כי במידה ותובע יוכיח שהפרסום נעשה בכוונה לפגוע (לדוגמה: כדי לגרום למעצר שווא, כדי לגרום לפיטורים ממקום העבודה), הוא יוכל לתבוע את כפל הפיצוי המקסימלי, שנכון להיום עומד על קצת יותר מ-140 אלף שקלים, בגין כל פרסום פוגעני, ללא הוכחת הנזק.
בפני הנפגעים עומדת האפשרות להגיש תביעה לפיצוי כספי וסעדים נוספים לאחד מבתי-המשפט, בהתאם לסכום הפיצוי הנדרש. כשסכום התביעה הוא עד 34 אלף שקל אפשר להגיש את התביעה לביהמ"ש לתביעות קטנות. עד סכום של 2.5 מיליון שקלים - תוגש התביעה לביהמ"ש השלום, וכאשר דורש הנפגע פיצוי שעולה על 2.5 מיליון שקלים - תוגש התביעה לביהמ"ש המחוזי.
תביעת לשון הרע הקשורה ביחסי עובד מעביד – יש להגיש לבית הדין לעבודה. תביעת לשון הרע בין בני משפחה יש להגיש לרוב לבית המשפט לענייני משפחה (צריכים לבחון מהו בדיוק הקשר המשפחתי בין הצדדים).
התרעות פיקוד העורף