חוק התובענות הייצוגיות נחקק בשנת 2006 במטרה לצמצם את פערי הכוחות שבין רשות שלטונית או גופים גדולים ומאפשר לתובע אחד לדרוש פיצוי על נזק שנגרם בשם קבוצה ועבור ציבור גדול של נפגעים. החוק ותקנות תובענות ייצוגיות מפרטים כיצד יש להגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית, מי רשאי להגיש אותה ומה הם התנאים בהם ביהמ"ש יאשר את הבקשה. בתובענות ייצוגיות קלאסיות מדובר, לרוב, במקרים שבהם הנזק שנגרם לחברי הקבוצה הוא קטן יחסית, כך שלא משתלם להם להגיש תביעה אישית, אך הנזק שנגרם לכלל ציבור הנפגעים הוא גדול (לעיתים מיליוני שקלים רבים, ואף יותר מכך).
מוסד התובענות הייצוגיות מבטיח לציבור את זכות הגישה לביהמ"ש ומאפשר לו לתבוע את הגורם האחראי לנזק שנגרם לו, גם כשהפנייה לביהמ"ש אינה כדאית לכל אחד מחברי הקבוצה בנפרד (לדוגמה באותם מקרים בהם סכום הנזק לכל חבר בקבוצה נאמד בשקלים בודדים). זהו היתרון המשמעותי של התובענה הייצוגית ולכך מצטרף יתרון נוסף והוא אכיפה של הדין הקיים. כלומר, באמצעות התובענות הייצוגיות, ניתן לאכוף את החוק במוסדות השלטון וכן בבתי העסק.
במחקרים שבוצעו עד היום התברר שמרבית ההליכים הייצוגיים שהוגשו בישראל עסקו בסוגיות צרכניות (ביחסים בין לקוח לעסק). מכך ניתן ללמוד כי מוסד התובענות הייצוגיות תורם לחיזוק מעמדו של הלקוח ומקטין את הסיכוי שבתי עסק יפרו את החוק.
לעומת זאת, לא קשה לנחש מדוע אנשים רבים מעוניינים להשתתף בהליכים ייצוגיים. הסיבה לכך נעוצה בגמול הכספי לו זכאי אותו אדם או אותה קבוצה קטנה של אנשים אשר יזמו והגישו בקשה לאישור תביעה ייצוגית. ככל שההליך מסתיים בפשרה (ולעיתים גם בהסתלקות מתוגמלת) או בפסק דין לטובת הקבוצה, התובע הייצוגי יזכה לקבל גמול שישולם אך ורק לו. הגמול הוא תשלום כספי שעשוי להגיע לסכומים משמעותיים במיוחד, ותלוי בעיקר בתועלת לה זכתה הקבוצה. ככל שהתועלת לקבוצה גדולה יותר כך הגמול לתובע הייצוגי יהיה גבוה יותר.
לתובענה ייצוגית יש גם חסרונות מבחינת חברי הקבוצה. בין השאר, היא חוסמת את חברי הקבוצה ומונעת מהם להגיש תביעה אישית מטעמם באותו נושא. מסיבה זו חברי הקבוצה תלויים בתובע הייצוגי ועורך דינו ומקווים שאלה ייצגו אותם נאמנה ולא יעדיפו את האינטרסים הכלכליים שלהם על פני טובת הקבוצה.
התרעות פיקוד העורף