הליך גירושין הוא, לרוב, דבר מסובך, כואב ומתיש. בפרט אם יש לבני הזוג ילדים. הסוגיות הקשורות לילדים - דמי המזונות, חינוכם ואצל מי ישהו - מהוות קרקע פורייה לוויכוחים סוערים בין ההורים. למרות שטובת הילד היא זו שצריכה לעמוד לנגד עיניהם של בני הזוג - לעיתים הרגשות הסוערים מסיטים אותם עד שהילדים הופכים לכלי משחק.
ואולם, חשוב שבני זוג שנפרדים, בבואם לפרק את החבילה, יעמידו את העתיד של ילדיהם בראש סדר העדיפויות. השאלה העיקרית והמרכזית היא אצל מי יעבירו הילדים את מרבית זמנם? בעבר, נטו זוגות רבים (לצד תמיכה ממערכת המשפט) להסדר שבו הילדים נמצאים בחזקתה העיקרית של האם. אולם בשנים האחרונות, הולכת וצוברת תאוצה המגמה של חלוקה שוויונית בין הצדדים - כלומר משמורת משותפת.
ההגדרה של משמורת משותפת היא כאשר שני ההורים ביחד הם בעלי המשמורת והם מגדלים את הילדים בהיקפים שווים או כמעט שווים. בישראל נהוגה חזקת הגיל הרך, ולפיה, אלא אם יש נסיבות חריגות, ילדים עד גיל 6 יהיו במשמורת האם, ומשמורת על ילדים מעל גיל 6 תיקבע על פי עקרון טובת הילד, ללא העדפה למשמורת אצל האם.
יש לקחת בחשבון כי חלוקה משותפת של שהות הילדים, מובילה בעקבותיה גם נטל כלכלי. שלא כמו במשמורת עיקרית, בה נמצא הילד מרבית זמנו בבית אחד, כאן, יש לילדים שני בתים וזה מצריך היערכות ואבזור כפול של הציוד. בכל בית יהיה חדר לילד, מיטה, מחשב, ביגוד וציוד נוסף הדרוש לו.
התרעות פיקוד העורף