התמודדות עם מחלת נפש היא לא פעם, התמודדות קשה. הן למי שחלה וגם לבני המשפחה, שמטפלים במתמודד הנפש. ישנם מתמודדי נפש שיכולים לנהל חיים שגרתיים, ויש כאלה שלא. אך בתווך ישנם לא מעט מתמודדי נפש שיכולים לנהל חיים שגרתיים, כאשר המחלה בשליטה, ברגרסיה, או תחת טיפול תרופתי. אלא שכאשר הם נאלצים להתמודד עם המחלה, הם לא יכולים לפעול בשיקול דעת, וזקוקים לאדם שיקבל החלטות בשבילם. במילים אחרות, בניגוד לאדם שחלה במחלה דמנטית, וכבר לא ישוב לצלילות דעת, מתמודדי נפש הם אנשים אינטליגנטיים, צלולים ובהחלט מסוגלים לקבל החלטות, כאשר המחלה בשליטה או ברגרסיה.
עד לא מזמן, האפשרות היחידה במצבים אלה היתה מינוי אפוטרופוס. ישנם הרבה קשיים והרבה בירוקרטיה כאשר מדברים על אפוטרופוס, אבל עבור מתמודדי נפש מדובר בגזירה של ממש.
זאת משום שלא רק מינוי אפוטרופוס מצריך פניה לבימ"ש, גם ביטול של המינוי. דבר זה גורר מצב אבסורד שבו כאשר מתמודד הנפש כבר אינו זקוק למינוי, עליו (שוב) לפנות לביהמ"ש, להוכיח כי הוא כשיר, לקבל את תגובת האפוטרופוס הכללי ולבקש להסיר את המינוי. לעיתים לוקח זמן עד שהמינוי מוסר, והמחלה שוב מתפרצת, מה שמצריך מינוי אפוטרופוס מחדש. לכן, נוצר מצב שבו מתמודדי נפש פשוט חיים 'תחת אפוטרופוס' על אף שברוב ימות השנה, הם אינם זקוקים לו.
ייפוי כוח מתמשך נותן לכך מענה.
לכן, מתמודד נפש יכול לקבוע כי כאשר המחלה התפרצה ייפוי הכוח יופעל (על ידי הוראה של הרופא הצמוד המטפל, פסיכיאטר, או אפילו קביעה של קרובי משפחה שאינם מיופיי הכוח), ייפוי הכוח יופעל. במקרה כזה ייפוי הכוח מופעל באופן מיידי. באותו אופן אפשר לקבוע כי כאשר אותו גורם קבע, שהמחלה שככה ואותו אדם כבר צלול, יוסר ייפוי הכוח, ואותו אדם יוכל לחזור ולנהל את חייו.
באופן כזה ניתן להשתמש בייפוי הכוח כ"מתג", שמפעיל את הסמכות ברגע שההפרעה התחילה, ו"לכבות" אותו ברגע שההפרעה חלפה.
בדרך זו יכולים מתמודדי נפש לנהל חיים בצורה עצמאית יותר, בפרט כאשר הם אינם מתמודדים באופן אקטיבי עם ההפרעה.
טיפ חשוב: כאשר עורכים ייפוי כוח מתמשך, לוודא שלא בוחרים רק מאת ברירת המחדל הקבועה בחוק לעניין כדי להפעיל את ייפוי הכוח. חשוב לאפשר דרכים נוספים לקבוע מתי ההפרעה אקטיבית, לרבות על ידי הרופא המטפל, בני המשפחה והקרובים לנו.
התרעות פיקוד העורף