היי חברים,
פרשת השבוע – וישלח, מספרת לנו על הגעתו והתאקלמותו של יעקב ומשפחתו בארץ כנען לאחר שנים רבות של גלות בבית חמיו – לבן, בחרן.
עם הגיעה ארצה, משפחת יעקב מתיישבת באזור שכם, וביתם הקטנה של יעקב ולאה – דינה (שכנראה היתה קטינה, כי בהמשך המקרא מכנה אותה "ילדה"), יוצאת "לראות בבנות הארץ", היינו יוצאת "להתמנגל" בסביבה ולהכיר חברות.
במהלך הסיור, רואה את דינה יפת התואר נסיך העיר שכם (שגם שמו היה שכם, כנראה בשל מנהג עתיק לקרוא ליורש העצר על שם המדינה, כדי לסמן אותו כיורש). שכם מתאהב בה, אך שלא כמו בסיפור אהבה טוב, במקרה דנן שכם חוטף אותה, כולא אותה, אונס אותה ואז ממשיך לכלוא אותה.
לאחר האונס, מגיעים המלך חמור – מלך העיר שכם, ובנו שכם, לביתו של יעקב ומבקשים ממנו את ידה של דינה, עסקה שמגיעה עם כל ההטבות שבחתונה עם המלך.
משפחת יעקב המצויים בתדהמה לאחר מקרה דינה, מסכימים בתנאי שחמור, בנו שכם ועמם כל זכרי העיר יעברו מילה, וזאת על מנת לדחות אותם באלגנטיות. שכם שהיה מאוהב בדינה קשות וכנראה גם היה נסיך אהוד וכריזמטי, שכנע את כל בני עירו לעבור ברית מילה.
מלבד כליאת השווא, יש כאן גם כמובן עבירה מפרק עבירות המין, ובהינתן שאיננו יודעים מה בדיוק היה שם, "נסתפק" בעבירת האונס – ובהינתן שדינה היתה קטינה (כאמור במקרא), הרי שבמקרה זה העונש יהיה 20 שנה, בגלל הקטינות של דינה, לחילופין, אם דינה הייתה מעל גיל 16 הרי שעונשו של שכם היה 16 שנים.
חייבים לשאול מה היה חלקם של הגברים תושבי שכם, גם אותם הרגו בני יעקב, המדרש מספר שהם נהרגו בגלל שהגנו על שכם, ושאם הם היו מוסרים את שכם לאחים, הם לא היו נהרגים.
ומכאן הגענו לשמעון ולוי, שני ילדים בני 13 שהרגו עיר שלמה. כאן לכאורה היינו סבורים שמדובר ברצח בנסיבות מחמירות, שכן מדובר באירוע מתוכנן כאשר מטרתו היא להמית. מאידך, יש לבחון גם את סעיף 301ב שמדבר על המתה באחריות מופחתת, וזאת כאשר מעשה הרצח בוצע כאשר הרוצח היה במצב של מצוקה נפשית קשה, עקב התעללות חמורה ומתמשכת בו או בבן משפחתו, בידי מי שהנאשם גרם למותו, דינו – מאסר חמש עשרה שנים.
ברור שלאחר אירוע החטיפה והעונש המשפחה הייתה בשוק, וּבְנֵ֨י יַעֲקֹ֜ב בָּ֤אוּ מִן־הַשָּׂדֶה֙ כְּשָׁמְעָ֔ם וַיִּֽתְעַצְּבוּ֙ הָֽאֲנָשִׁ֔ים וַיִּ֥חַר לָהֶ֖ם מְאֹ֑ד
לא זו אף זו אפשר בהחלט לומר שבגלל שדינה הייתה עוד מוחזקת בביתו של שכם, לא הייתה להם ברירה אלא לפתוח במלחמה ומכאן אפשר לומר שהייתה עומדת להם גם הגנת הצורך, שנגעה לסכנה הברורה והמיידית בה הייתה מצויה אחותם – דינה.
בהתייחס לשאלת הקטינות, כמובן שגם כאן שאלת הקטינות מביאה עמה אחריות מופחתת נוספת, אך אודות זאת ואודות שאלת הביצוע בצוותא נרחיב במאמרים הבאים.
במאמר מוסגר נספר שיעקב לא כ"כ סלח לשמעון ולוי על המעשה, ולפני פטירתו, בעת נפרד מילדיו הוא טרח להזכיר להם את מקרה דינה ואת התנהגותם הפוחזת: "שִׁמְע֥וֹן וְלֵוִ֖י אַחִ֑ים כְּלֵ֥י חָמָ֖ס מְכֵרֹתֵיהֶֽם׃ בְּסֹדָם֙ אַל־תָּבֹ֣א נַפְשִׁ֔י בִּקְהָלָ֖ם אַל־תֵּחַ֣ד כְּבֹדִ֑י כִּ֤י בְאַפָּם֙ הָ֣רְגוּ אִ֔ישׁ וּבִרְצֹנָ֖ם עִקְּרוּ־שֽׁוֹר׃ אָר֤וּר אַפָּם֙ כִּ֣י עָ֔ז וְעֶבְרָתָ֖ם כִּ֣י קָשָׁ֑תָה אֲחַלְּקֵ֣ם בְּיַעֲקֹ֔ב וַאֲפִיצֵ֖ם בְּיִשְׂרָאֵֽל׃
שבת שלום
התרעות פיקוד העורף