כמה נעים ונחמד להיכנס לתחתונים של אחרים, להביע דעות מלומדות בעד ונגד, ברוב המקרים בלי לדעת את העובדות כולן, לצבוע את הארוע בצבעים פוליטיים ולהטיף מוסר למי שנתפס בקלקלתו, תוך רמיסת שארית כבודו וכבוד משפחתו. הפעם יש לנו זוכה חדש. חברי היקר אבי חימי, עד לאחרונה ראש לשכת עורכי הדין בישראל.
העובדה שמדובר במערכת יחסים בהסכמה הדדית והעובדה שאבי נטל אחריות, הודה בכשל המוסרי ואף התפטר מיד מתפקידו לא הועילה לו. קמו קפצו פוליטיקאים, מועמדים לראשות הלשכה מטעם עצמם וסתם בעלי חוב שהרגישו מקופחים ותלו את האיש בכיכר העיר. הביטוי
"המתלוננת קפאה" מצא לו מקום בכורה כמעט בכל פרשיית מין, בין שכך היה ובין שלא. אף אחד לא התעמק בשאלה האם הקפיאה הייתה כה חמורה עד שהאצבע לא יכלה לנתק את ההקלטה או למצער למחוק אותה בהמשך. ואכן נתבשרנו עם חשיפת הפרשה כי יד נעלמה של מאן דהוא הפשירה ובלחש קסם הועבר הסרטון ומכאן ואילך כל עם ישראל זכה לראות את חלציו של האיש.
בלהט החרב המונפת על צווארו של אבי, אף אחד לא טרח לבחון את המעשה המכוער של הפגיעה בפרטיות ולפתוח בחקירה. לי ברור כי אם היה מדובר במקרה הפוך, כל ארגוני הנשים והחכי"ת ממפלגת העבודה היו רצות אצות לבקש את חקירתו ומעצרו של מדליף הסרטון בשל הפגיעה בפרטיות, עבירה חמורה לכל הדעות.
לי גם ברור כי כיום ,לחשודים בעבירות מין אין כמעט סיכוי להוכיח חפותם, אף כאשר אין תלונה רשמית. ולכן, עד שיוכח אחרת, אני עומד מאחורי הכותרת
התרעות פיקוד העורף