עו"ד יעקב שקלאר: בהכל אשם בג"צ

היו לו הכלים. היה לו הכח. היתה לו הסמכות, וגם היתה לו החובה - למנוע מנתניהו את השלטון בבג"צ נתניהו הידוע - אבל בג"צ הליברלי, יותר נכון ההססן, אם לא הפחדן ממש, נכנע לדיקטטור 11:0. הפסדנו על האפס. לא היה אפילו צדיק אחד בסדום !!

לעיתים חכמת ההמונים הולכת לאיבוד בטיפשות ההמון. מקום בו הרוב צריך להכריע, אבל מכריע עקום, צריכה יד נעלמה לדחוף את ההכרעה לכיוון הנכון ובכך להציל את הרוב מעצמו. ההצלה היתה חייבת לבוא מגורם שנהנה מיוקרה ומאמון הציבור.

מועצת החכמים, או הסנהדרין, צריכה היתה להתכנס במלוא הרכבה ולומר באופן ברור ובלי להתחמק, שבראש הממשלה לא יעמוד אדם תחת כתבי אישום בשוחד מרמה והפרת אמונים. לזרוק על ׳העם׳ את ההחלטה, משמע לאפשר לחבר אנשים הטרוגני ומסוכסך להכריע עקום, ולמדינה לעמוד מלכת ולמערכות לקרוס. המדינה היתה זקוקה ש׳גורם זר מתערב׳, כפי שזה נקרא בשפה הנזיקית, יכריע סוף סוף ויאפשר משילות.

ומה קיבלנו במקום? פקה פקה גולו גולו; קראתי שוב את הנמקת השופטים בבג"צ נתניהו. אין לי אלא לקרוא להנמקה מאולצת ומלאכותית זאת בשמה הראוי - בכותרת פיסקה זאת.

צר לי, כבר כשקראתי את פסק הדין החלקי שניתן ע״י הנשיאה חיות, הבנתי שלא ההנמקה היא בבסיס פסק הדין, אלא התוצאה. השופטים לא רצו שישרפו להם את המועדון. הם החליטו להציל את בית המשפט העליון מה D9.

זהו מקרה קלאסי של יריית החץ וסימון המטרה סביבו. וזה נראה עלוב; כל השופטים נזעקים במילים טהרניות אל מול הכשל המוסרי והערכי שבכהונת ראש ממשלה תחת כתב אישום בשחיתות חמורה. כשרוממות טוהר המידות בגרונם, מדברים השופטים גבוהה גבוהה על הפגיעה באמון הציבור במערכת השלטונית.

השופט עמית כתב פיליטון משעשע על ׳ראובן׳ המושחת, מטאפורה לביבי, המבקש לו תפקידים ציבוריים תחת כתב אישום, אלא שהוא נפסל בכל תפקיד אליו נושא עיניו, עד שהוא מגיע לראש הפירמידה, ראש ממשלה, ורק אז מקבל הכשר. עמית מדגים את האבסורד, אך לבסוף פוטר אותו ברצון הבוחר, ושאל לבית המשפט להתערב ברצונם של רוב חברי הכנסת.

עמית שכח מה עשה בג"צ בעניינם של ראשי ערים, שנבחרו ישירות, ונפסלו בחצי שנייה למרות רצון הבוחר, כשנקבע שרצון הבוחר כבודו במקומו, אבל בית המשפט הוא שקובע תנאי כשירות שבשיקול דעת ולא הבוחר שסיים מלאכתו. עמית שכח בכלל שאפשר להגיד למועמד עצמו להימנע מלקבל על עצמו את תפקיד ראש הממשלה.

ברק ארז לא נימקה מדוע לא להורות לנתניהו ישירות להמנע מלקבל על עצמו את התפקיד כשהוא בניגוד אינטרסים חריף - וכשהחוק מאפשר זאת - והיא גם חושבת שאפשר. להיפך, היא קבעה שצריך, ואז עזבה את הנושא באמצע: ״לשם השוואה, אף במישור המינהלי הרגיל. כאשר אדם מחליט אם לקבל על עצמו תפקיד עליו לשקול אם הוא נגוע בניגוד עניינים. לא כל שכן כאשר מקבל ההחלטה כבר מכהן בתפקיד של חבר כנסת, כלומר הוא אינו "זר" לזירה הציבורית״.

אז למה לא? ככה. אין סיבה.

והכי ׳פרוע׳ היה השופט מזוז, שהזדעק אל נוכח חוסר המוסריות והערכיות, ונקרע בינו לבין עצמו. רואים שהוא מת להטיס את נתניהו לכל הרוחות, אבל מפחד, ובגלל זה הנמקתו היא המופרכת מכולן; לטענתו אי אפשר להגיד לנתניהו, ח״כ שרוצה להיות ראש ממשלה, להמנע מלקבל על עצמו את התפקיד, כי החלטתו ׳אישית׳ ולא מנהלית.

האמנם ראש אגף בעירייה, למשל, שרוצה להיות ראש עיר, שפועל בניגוד עניינים עם תפקידו, מקבל החלטה ׳אישית׳ ולא ציבורית מנהלית? האמנם שופט שפוסל את עצמו, כי הוא נגוע בניגוד עניינים, מקבל החלטה ׳אישית׳ ולא משפטית, שניתן לבקר אותה?

לא הבנתי, מדוע מנדלבליט פסל את עצמו מלעסוק בענין אפי נווה, בטענה שהוא חבר שלו, והאם החלטה זאת היא ׳אישית׳ או מנהלית? האמנם אין ציפייה מפקיד ציבור, בכיר ככל שיהיה, שיפעל ללא ניגוד עניינים, ושיקבל על עצמו רק תפקיד שאינו מנוגד לעניינו האישי?

הרי ביבי חתם על מפרט ניגוד עניינים רחב היקף שמונע ממנו מגוון עיסוקים בכובעו כראש ממשלה. אם כך, מדוע שיקול דעתו ׳האישי׳ אינו נתון לביקורת משפטית?

מוזר? לא ממש; כשהחלטה מתקבלת על סמך פחד מהתוצאות, ברור שההנמקה תהיה מלאכותית ועלובה. ומהו החשש ממנו ייראו שופטי העליון, שרוממות טוהר המידות בגרונם, אך ידם רועדת מפני האחריות שבצידה?

הבנתם את זה חברים יקרים? או לתרגם לכם? ״אנחנו מפחדים מהבלגן״ - זה מה שכתוב פה !!

ועל כך נאמר: מילים לחוד ומעשים לחוד !! או בלשון העם: דיבורים כמו חול ואין מה לאכול !!

ולו רק מהסיבה הזאת הייתי מחליף את כל 11 השופטים שהפסידו לדיקטטור 11:0 בשופטים עם ביצים ועם יכולת הכרעה - אלא שעתה זה כבר too late  כי את זהות השופטים הבאים יקבע בקרוב מרכז הליכוד..