"הסיפור בלבנון מתחיל להיות דומה למה שקורה ברצועת עזה, רק בטורים מאוד גבוהים", משוכנע ד"ר רגב. "גם ברצועת עזה רואים ביקורת גלויה כלפי החמאס. לבנון היא מדינת לאום עם בירה, שדות וחברות תעופה, גשרים ועוד 5 מיליון אזרחים פרט לנסראללה. רבים מהם יוצאים למצלמות בגלוי ומתחננים לא לגרור את לבנון לתוך העניין - מראש ממשלת לבנון דרך ראשי העדות הנוצריות ומטה. הסלוגן בלבנון בתקופה הנוכחית הוא לא להקריב את לבנון תמורת רצון איראני והיגררות חמאסית. הלבנוני הממוצע שואל את עצמו איך הגחמות האיראניות והטבח הנוראי בעזה קשורים אליו, ולמה הוא צריך לשלם את המחיר הנוראי שישראל כמעט נשבעת לקיים בלבנון. יש להם תקדים ממלחמת 2006, נהרגו אז יותר אזרחים מאנשי חיזבאללה והמדינה ספגה הרבה יותר נזקים מהארגון עצמו. הלבנוני הממוצע מסתכל דרומה - ומפחד".
בהתייחס לפעילות צה"ל בבית החולים שיפא, אמר: "הציבור רוצה הרבה פעמים מהר ועכשיו, והצבא עובד לאט ומעט בגלל הרגישויות התקשורתיות והמבצעיות. שהיתי דקה וחצי ברצועת עזה בזמנים אחרים, וזה בהחלט איזה מקום של עלייה לרגל לאתוס הפלסטיני והציבוריות הפלסטיני. זה מתחם גדול מאוד פיזית, ולכן העבודה לאט עד השלמת המשימה היא עבודה נכונה".
על האופן שבו מסקרים כלי התקשורת הערבים את הפעילות של צה"ל בבית החולים שיפא ברצועה, הסביר: "התקשורת הערבית מגויסת לסיקור, אבל לא למאפיינים של הסיקור. רב כלי התקשורת עם מסכים מפוצלים, לארבעה ושישה מסכים ואף יותר, והסיפור של בית החולים שיפא נמצא בימים האחרונים תמיד על אחד המסכים. מראיינים אנשי צוות ומטופלים. כלי תקשורת מרכזיים פחות ומפרציים יותר נותנים תמונה מעט יותר מאוזנת, אבל לא לצפות ולא נתאכזב".
התרעות פיקוד העורף