מלחמת חרבות ברזל: תת אלוף (מיל) עימאד פארס, לשעבר מפקד עוצבת הגליל, קיבל בתחילת המלחמה החלטה להעניק סיוע ככל שיידרש ללוחמים בשטח ולצוותי הכוננות ביישובי הגליל המערבי. בריאיון היום (חמישי) עם יוסי מזרחי בתוכניתו ברדיו צפון 104.5FM, פרש פארס את תורת הלחימה שלו, התייחס לקשיים העומדים בפני החיילים בשטח, והביע את דעתו בנושא המאמץ המדיני המשולב להשבת החטופים.
זעם בקיבוץ מנרה: "חצי מהבתים נהרסו, אין לנו לאן לחזור"
קלינטון למשפחות החטופים: "תלחצו על ראש הממשלה - הוא עסוק בהישרדותו האישית"
בתחילה, ביקש פארס לחזק את ידיהם של החיילים בשטח, ואמר: "לכל לוחם שפיקד על חיילים והוביל אותם בלחימה יש את הדרך שהוא בוחר בה, ואת האני מאמין שלו. לכל דור יש את הלוחמים שלו ואני בטוח שהם עושים את זה מצוין. יש לי מה לתמוך, לכוון, להכווין, גם אם אני חושב בצורה אחרת".
לתפיסתו, לפני שמגדירים את המשימה חשוב מאוד להתייחס ללוחות הזמנים. שכן, הם משפיעים מאוד על האופן שבו אתה נלחם. "זה משפיע על העוצמה שאתה מפעיל, והעוצמה היא לא רק אש. העוצמה היא גם תמרון, ובעיקר תמרון. אני מאמין שהיה ניתן לפעול יותר חד ועם עוצמות יותר משמעותיות, ללכת לכל אורך ורוחב הרצועה בו זמנית. ככה היינו מגיעים להישג הרבה יותר משמעותי אל מול המטרות שהוגדרו", הסביר.
"כרגע זה מעורפל? לא אומרים זמנים?", שאל מזרחי. פארס האזין לדבריו, ואמר: "זו הדרך שבחר בה הצבא. יש לצבא את השיקולים שלו, ואני לא מכיר את כולם. זו פעולה מדורגת מהצפון לדרום. פעולה מדורגת, באופן משמעותי, לוקחת יותר זמן. אני לא מודע לכל השיקולים, ולכן לא נותר לי אלא לתמוך מבחוץ, לחבק, ולהאמין שבסופו של תהליך הצבא יעמוד במשימות שלו".
כשנשאל האם ביקר בשטח, והאם פנו אליו לצורך התייעצות אמר פארס כי הוא אכן ביקר בשטח, אבל כשיש הרבה יועצים הוא מעדיף דווקא ללכת הצידה. "האחריות היא של אלו שמובילים את הלחימה. בגאווה אני יכול להגיד ששני מפקדי האוגדות שפתחו את הלחימה בעזה אני גידלתי אותם, והם היו מ"פ אצלי בגבעתי.
אני מכיר אותם עוד בצעירותם. אני סומך עליהם ומאמין ביכולות שלהם ובביצועים המקצועיים שלהם. אני אהיה במקומות שצריך אותי, אני לא נדחף לשום מקום. צריך להמעיט בייעוץ, ולעזור בצורה שקטה מאחורי הקלעים. אל תוציא את התסכולים שלך דרך חוויות שלא עוזרות למאמץ המלחמתי".
בהמשך ביקש להתייחס למצב המורכב בגזרה הצפונית, וטען: "אם ההחלטה היא החלטה רגעית לניצול העיתוי הנכון שבו צריך לעשות את העבודה אז אני מקבל את זה, אבל אם זו החלטה של לעבור את המשבר מבלי לתת מענה אמיתי למה שקורה בצפון זה לא דבר קביל, בטח לא אחרי ה־7 באוקטובר. לא ניתן להסתכל על חיזבאללה רק לפי כוונות.
יש לו יכולת, ויש לו כוונות ברורות, לא מתחמשים בשביל לייצר שלום. הם מייצרים את הזמן ואת העיתוי הנכון מבחינתם לבצע התקפה. אנחנו צריכים לגדוע את האיום הזה. אני לא מחרחר מלחמה, אני שומע אנשים שמדברים על 17.01 ואני שואל את עצמי 'אנשים מבינים על מה הם מדברים?', צריך לפעול שחיזבאללה לא ימשיך להתקיים עם הכוחות שלו בלבנון".
כשנשאל מה דעתו על התנהלותו של גל הירש בזירה לטובת שחרור החטופים, ואמר: "גל הירש הוא איש יקר. אני לא בוחר מי צריך לטפל. לדעתי זו משימה לאומית, ומטפלים בסיפור הזה הרבה אנשים, והטיפול הוא מקצועי ולא חוסכים על מנת לעמוד במשימה הכי חשובה בעיניי. אני מאמין שלחימה, עוצמות, הליכה קדימה, ופגיעה באויב תביא את ההישג הרצוי טוב יותר מהידברות ושיח באמצעות שליחים".
על נוהלי פתיחה באש, רגעים אחרי אירוע הירי בשוגג של החיילים בשלושת החטופים: "כואב הלב, התוצאה היא טרגית, היא בעייתית. קשה לי לכעוס על החיילים. אני רוצה לחבק אותם. יחד עם זאת אני חושב שמקצועיות ומוסר לחימה יכלה להביא להישג אחר לגמרי. יחד עם זאת, האיומים והפעלולים שחמאס עושה שם, והתמונה שהייתה בראש של החיילים באותו זמן היא תמונה לא פשוטה, ואפילו מורכבת.
שם צריך לקבל החלטות בשבריר של שנייה, וזו החלטה גורלית. אם אתה מצליח השגת את הרצוי, ואם לא זה כאב גדול מנשוא. אני מאוד מעריך ומכבד את התגובה של ההורים של החיילים. זה נותן לי את הכוח להאמין שיש לנו עם מיוחד. הצבא יעמוד בכל משימה שתוטל עליו, ויגיע להישג הרצוי. אותי מעניין שחרור החטופים".
נושא נוסף שעלה בריאיון הוא הדברים שהשר איתמר בן גביר אמר לרמטכ"ל: "אז הוא אמר, והרמטכ"ל מספיק חזק ויציב בדעתו, ופועל על פי הערכים של צה"ל. הפחד הוא בתקשורת, ולא בקרב מפקדי הצבא. הם מספיק ערכים, ומבינים מה הם צריכים".
לשיחה הצטרף רונן מרלי, ראש עיריית נהריה, שהתייחס למצב בעירו שמתמודדת עם שגרת חירום. "העיר חצי משותקת. תחושת הביטחון של התושבים התרסקה. זה הסיפור האמיתי. אנשים איבדו את הביטחון ואת האמון במערכת. כשאתה אומר להם 'פיקוד העורף מאשר', הם אומרים שהם אישרו גם את המסיבה בנובה. יש הורים שעדיין לא מוכנים לשלוח את הילדים לבתי הספר". באותה הנשימה ביקש לספר שיש תושבים שעברו לנהריה חרף המלחמה. "לזה לא ציפיתי. מדובר באנשים מאזור אביבים ושתולה, ושוכרים דירה בעיר", סיכם.