צה״ל מדשדש ברצועה, ולא יוצא כמעט למבצעים חדשים, למעט ניקוי של כמה אזורים קטנים שהשאיר מאחור. מאז כיתור מערב ח'אן יונס וכיבוש מערב העיר, צה״ל שיחרר את מרבית כוחות המילואים ברצועת עזה ונשאר בעיקר עם חטיבות הסדירות, ביניהם שתי מפקדות אוגדות 162 ו-98.
הדרג המדיני גורר רגליים ומחכה להתערבות חיצונית, בונה על עסקה לחילופי שבויים ולכן ממעט בהצהרות. לא נותן הוראה לדרג הצבאי לכבוש את מחנות המרכז, את האזור הכפרי מסביב לרפיח ולא מפנה את הפליטים שנמצאים באזור. מהלכים שהיו יכולים להפעיל לחץ על החמאס, לשפר עמדות לקראת עסקה ולהכין את הקרקע לכיבוש רפיח.
סינוואר הביא את ישראל למקום שהוא רוצה שהיא תהיה בו: לחץ בינלאומי בגלל מצב הפליטים והמחסור במזון והרעב ברצועה ומשיכת רגליים בניסיון להגיע לעסקה. בכירי החמאס חוץ מהזרוע המדינית יוצאים בהצהרות שעסקת השבויים לקראת חתימה, אולם בפועל החמאס לא מוכן לתת לישראל מידע בסיסי כמו כמה חטופים נשארו בחיים. כנראה שהזרוע הצבאית של הארגון כלל לא רוצה בעסקה, שלא תחזיר את הפליטים, לא תוציא את צה״ל מהערים ולא תיתן לו להשתקם.
משיכת הזמן מאפשרת לחמאס לגרור את ישראל מעבר לתקופת הרמדאן, וכך למשוך את המלחמה בעוד חודשיים לפחות. צה״ל היה יכול לסיים את המבצע הצבאי ולכבוש את מחנות המרכז ורפיח כבר לפני חודש, אם רק הדרג המדיני היה מאפשר לו זאת.
אור פיאלקוב מומחה למלחמות ישראל וטרור שעוקב מקרוב אחרי המלחמה באמצעים של מודיעין גלוי
התרעות פיקוד העורף