הוא הסביר: "יש שתי תופעות שקורות בעזה והן שונות מהטרמינולוגיה הישראלית שמדברת על ארגון הטרור חמאס. בעזה יש מדינה, והיא מדינה שנשלטת על ידי חמאס מאז 2007 שהצליחה לגייס את כל הכוחות האזרחיים של רצועת עזה כדי לתמוך באידאולוגיה שלה, ולכן כל ראשי העיריות, כל משרדי הממשלה, והארגונים הלאומיים הם חלק מהמערכת. ב-7 באוקטובר מדינת עזה פתחה במלחמה נגד מדינת ישראל.
"גם הדרג המדיני וגם הצבא אמצו את הסלוגן של לחץ צבאי, אנחנו יותר חזקים מהם ולכן ננצח אותם. לא ניתן לנצח ארגונים כאלה גם בגלל המנהרות שיוצרות מצב חסר תקדים. הם נמצאים עמוק בתוך האוכלוסייה, בעוד שאנחנו כפופים לחוקים שנקבעו לפני שבעים וחמש שנה, שנכונים למלחמה בין שתי מדינות ולא למלחמה מהסוג הזה", הוסיף. "לכן מראש לי היה ברור שאי אפשר לנצח במלחמה הזאת. נכנסנו עם הראש בקיר מתוך אמונה שהכוח הצבאי העודף שלנו יכריע את החמאס".
לדבריו, "גם אם פירקנו את שרשרת הפיקוד בגדוד כזה או אחר, הגדוד יתפזר. זה כמו להנחית אגרוף על קן של נמלים, אז נכון שהמלכה הנמלה לא שולטת בנמלים האחרות, אבל יש לך המון נמלים שהתפזרו. כל חולייה של שלושה מחבלים שיודעים להסתתר במנהרה או במרתף של בית, מסוגלת להמשיך להילחם. כל זה רחוק מהשפעה על המנהיג".
"לאורך כל ההיסטוריה, מה שניצח מלחמות הוא הכלכלה: הצד המנצח היה יכול לייצר יכולות כלכליות שגוברות על הצד האחר. בעזה המצב הוא הפוך: אנחנו נלחמים נגד אויב שאנחנו מתחזקים את הכלכלה שלו, וחמאס עושה על זה כסף. מכל משאית הוא לוקח לעצמו והוא מתעשר. אתה לא יכול לנהל מלחמה כשאתה מחזק את היכולות הכלכליות של הצד השני".
לסיכום אמר: "אני אומר בעצב: נכון ללפני חודשיים היה סיכוי סביר להגיע להסכם של סיום המלחמה תמורת החזר החטופים. היום הסכם כזה לא יקרה, והדבר הנכון לעשות הוא להשתלט על ציר פילדלפי עד הסוף. צריך להישאר בביתור הרצועה, כפי שנעשה במסדרון נצרים, להסיג את יתר הכוחות לפרימטר סביב עזה, ולנהל מלחמה חסכונית מתוך איזו תקווה שאם נסיט את המאמצים לצפון ההצלחה שם תחזור לנו בצורה חיובית לעזה".
התרעות פיקוד העורף