1
בינתיים, שר הביטחון מתנהל באופן מאוזן וממלכתי במגבלות בין היותו שר ביטחון לבין היותו חבר הליכוד. הוא מגבה את הצבא, הוא חש חלק ממנו. ביחס לחלופות האחרות בממשלה הרעה הזאת, שחלקים ממנה לא אוהבים את צה"ל, גלנט הוא באמת האיש הנכון, במקום הנכון ובזמן הנכון.
2
כשאתם הקוראים רואים ברמטכ"ל את מפקד הצבא ואת "החייל מס' אחת", נתניהו רואה משהו אחר לגמרי: הוא רואה מולו מתמודד פוליטי עתידי שיש להעביר עליו מכסחות דשא ולוודא שייצא חבול ותחת מחלוקת מהשירות. לא תמיד זה הצליח לו.
הוא גם האיש שחתום על חוק הצינון שמגביל אנשי צבא להתמודד בפוליטיקה. נתניהו, במשקפיו המעוותים, רואה ברמטכ"לים בעיקר פוליטיקאים במדים שמכוונים לכיסאו. יחסו אליהם מבוסס לרוב על חרדה, תיעוב ותחושה שמולו אליטה מתנשאת ורבת־כוח.
וכך, בתקופה הכי קשה והכי מאתגרת לצה"ל ולרמטכ"ל, נוכח האיומים החמורים לאורך הגבולות והרחק מהם, נפתחה לרא"ל הלוי חזית פנימית תקדימית מעיקה ומסוכנת – לכידות הצבא ויחידותיו וכשירותו למלא את ייעודו. ובחזית הזאת, הקריטית לביטחון ישראל, נתניהו והממשלה לא עם צה"ל – הם מולו במעשים ובהתבטאויות.
בצבא כבר נערכים למשבר הבא: השפעת חוק הגיוס וחוק לומדי תורה של המשרתים בפועל ועל המועמדים לשירות ביטחון. איזה לוחם ואיזה מפקד יוכל להשלים עם חוק המעניק פטור מחוסן מבג"ץ לכל חרדי, וחוק נוסף המשווה מעמדם של לומדי תורה בישיבות, למעמדם ולזכויותיהם של לוחמים? אם נתניהו ושריו לא יצליחו לעצור את הטירוף הזה – הם מחסלים את צה"ל ואת המדינה.
ובינתיים: לרמטכ"ל הרצי הלוי – חזק ואמץ, ואל תיחת.
3
נתניהו ערך השבוע שיחת נזיפה ועל פי הדיווח, הרים את קולו על הרמטכ"ל ומפקד חיל האוויר בגין התדרוכים והאמירות בפני טייסי מילואים שזלגו לתקשורת או שנמסרו על ידי דובר צה"ל במסגרת סמכותו ותפקידו.
מה שנתניהו שכח או הדחיק, לא שכחו ולא הדחיקו בצה"ל: הציבור, אזרחי מדינת ישראל, הם בעלי המניות של צה"ל והם גם לקוחותיו. הם אלו שנותנים את מרב כספם לצה"ל ואת מיטב בניהם ובנותיהם (ולפעמים מקבלים אותם בתוך ארון) והם גם אלה שזכאים לקבל דיווח סביר על מה שמתרחש בצה"ל. הצבא, באמצעות דובר צה"ל, חייב לציבור דיווח ברמת אמינות של חברה בורסאית נאמנה למשקיעיה, במגבלות של ביטחון המידע, גם אם זה מביך את ראש הממשלה ואת הממשלה.
קל וחומר נכונים הדברים כאשר ראש ממשלה לא מוצא זמן לפגוש את הרמטכ"ל, שמתחנן לפגישה בעל פה ובכתב. קל וחומר כשראש הממשלה מתעלם מאזהרות שר הביטחון והרמטכ"ל על ההשלכות החמורות של שינוי שיטת המשטר ופגיעה בעצמאות מערכת המשפט על המפקדים והלוחמים. במיוחד כשהרמטכ"ל ומפקד חיל האוויר נלחמים על כל מתנדב ועל כל קצין (והבעיה חמורה מהמתואר).
נתניהו לא חושש כמובן מפני הפגיעה בהרתעה, הוא חושש מהפגיעה בתדמיתו ובתמיכה בממשלתו. זו הסיבה לכך שהוא לא מכנס את הממשלה ואת הקבינט לדון במשבר. הוא לא אוהב גם סיכומים ופרוטוקולים, שמשמשים אחר כך ועדות חקירה.
4
הצבא רותח, יחידותיו במשבר, השיח חודר לקבוצות הוואטסאפ של הפיקוד, אל היחידות הסדירות, אל החמ"לים והמאהלים. אין קונצנזוס על כלום. המחאה לא דועכת ולא תדעך (למרות צילומי הפייק של כיכר קפלן הריקה שהעלה ינון מגל). מולה - ממשלת "כדאיניקים" עם בופה פתוח ושיטת "אכול כפי יכולתך". קח לפני שייגמר, זה תורנו לאכול מהקופה הציבורית.
אבל נציב שירות המדינה שותף להרס המדינה, השירות הציבורי קורס, שומרי סף בדרגי ביניים מתפטרים, בכירים מאוימים ולראשונה אינם רואים בנציב כתובת, אלא משת"פ ופחדן.
5
לא מעט חברים טובים שלי שבו לאחרונה עם בני משפחותיהם מפורטוגל, אוחזים בידיהם דרכונים פורטוגליים של האיחוד האירופי. נתנו להם – לקחו. זו גם אפשרות שהילדים ילמדו בחינם באוניברסיטה באירופה וגם מקלט פוטנציאלי ליום סגריר לעם הנודד ורווי התלאות.
דחיתי את ההחלטה שוב ושוב, עד שהפורטוגלים סגרו את התריס והפסיקו את המבצע. אני חושב שאני די גאה בכך שהתלבטתי ודחיתי ולא מימשתי את זכותי. זה עושה לי טוב בלב. אין לי מילה רעה על חבריי שכן מימשו את זכותם והצטיידו בדרכונים פורטוגליים, אבל לי זה פחות התאים. חשבתי השבוע מה אבא שלי ז"ל היה אומר על זה. אני חושב שהיה טופח לי על השכם, מחייך ולא אומר דבר. וזה מספיק לי.
ואם אתם מבינים מכך שאני אופטימי לגבי גורלנו ועתידנו כאן יחד – אתם לא טועים. אני אופטימי. זה יהיה קשה וממושך, אבל נצא ממשבר גדול לצמיחה ואחדות גדולה עוד יותר.
6
עד היום התארחו בכפר מעל ל־20,000 ילדים וילדות שלרשותם חדרי לינה, אולם תיאטרון מקצועי, בריכה טיפולית ומונגשת, חדר אוכל, אולם ספורט, מרפאה פינת חי ועוד. כלל פעילות הכפר ממומנת באמצעות תרומות, ובימים אלו - יותר מתמיד - כפר נהר הירדן זקוק לסיוע ולתרומות, על מנת שיוכל להמשיך לפעול ולמלא את יעודו גם בשמנו.
7
ואני, עד אז ומאז, לא נתקלתי בספר שכותב אלוף במילואים ללא אני ואני ואני.
ספר שמתחיל בדרגת סרן ונגמר בדרגת סרן ולא על סיפור גבורה, אלא על נפילה בשבי. גיורא היה חד ומיוחד. שלום, חבר.
8
ביקרתי את מירי ויעקב הרפתנים מ"חוות שחפים"; את אלון ונירה צדוק וילדיהם, שמייצרים יין איכותי מענבים שגדלים בנגב תחת המותג "יקב רמת נגב"; את ערן ועדי מאיר ביישוב שיזף, שבו מתגוררים דתיים וחילונים שמנהלים "תרבות מחלוקת" באופן מרשים. גם בכפר הנוער בניצנה ביקרנו ובחוות הניסויים החקלאיים. ולמדתי שביישוב מדרשת בן־גוריון נמכר בית ב־4.5 מיליון שקל - ויש רשימת המתנה ארוכה ואפילו מחיר למשתכן.
ואני אומר לכם, יש שם בנגב אנשים מדהימים שביקשו ממני להעביר לממשלה רק בקשה אחת: אל תפריעו לנו, תנו לנו לעבוד ולהפריח את הנגב.
אני גאה בהם ומצדיע. גם בשמכם. שבת שלום.
התרעות פיקוד העורף