למעלה משנתיים ישב חזי שי בשבי החזית העממית של אחמד ג'יבריל. אחרי ששרד את הקרב בסולטן יעקב ביוני 1982, איש בישראל לא ידע אם הוא חי או לא. רק בזכות מידע מודיעיני שהגיע במקרה, החלו המגעים לשחרורו ב"עסקת ג'יבריל". במסגרתה שוחררו שלושה חיילי צה"ל בתמורה ל-1,150 מחבלים. למרות הזמן שחלף והכאב שנותר, מאז ה-7.10 הוא מבקר הרבה ב"כיכר החטופים", מדבר עם המשפחות המיוסרות ומסרב לאבד תקווה. בראיון שיתפרסם מחר (שישי) ב"מעריב המוסף", הוא מדבר על הזיכרונות מתקופת השבי ועל ההשוואה למאבק הנוכחי לשחרור החטופים.
"יוסק'ה גרוף סיפר כי פעם ג'יבריל אמר לו: 'אני לא צריך לעשות כלום, אמא שלך עושה לי את העבודה'. אבל זה לא צריך לעניין את המשפחות. הן רואות שלא עושים כלום אז הן יוצאות החוצה. הורים רוצים את ילדיהם בבית, נשים את בני זוגן", סיפר שי על מה שאמר לו חברו שנפל עמו בשבי.
"אחד הדברים הראשונים שחוויתי כשחזרתי היה היכולת ללכת לפתוח מקרר, להדליק אור, להפעיל טלוויזיה. אבל בלילות היו סיוטים. נזכרתי שאחד השומרים אמר לי פעם 'אם אנחנו תופסים מישהו אנחנו שומרים עליו כי הוא שווה. גם על גופה שומרים'. דבריו נתנו לי כוח. ידעתי שגם אם אעשה משהו לעצמי הגופה תחזור", הוסיף.
התרעות פיקוד העורף