הוא סיפר על המציאות הבלתי אפשרית וציין שיש באזור שני איומים גדולים: "מאוד שמח שחלק גדול מהציבור הישראלי יכול להמשיך את חייו אבל הבעיה היא שאנחנו מתמודדים כאן עם שני אתגרים גדולים מאוד. עם האיום של נסראללה ועם מחדלי הממשלה, וזה הקושי הגדול". עוד ביקר את התנהלות הצבא: "מכת המנע יצרה פעילות רגעית, אבל אחרי שעה וחצי חזרו לירות".
"בסוף, מדינת ישראל הייתה צריכה לייצר מציאות שההורים ישלחו את הילדים לבית הספר בשמחה. אנשים נאחזים בציפורניים כדי להישאר פה. עד מתי זה יקרה?", סיפר בכאב על הקושי.
הוא קרא למקבלי ההחלטות: "בואו ננתחיל לקיים עכשיו תכנית כלכלית שתאפשר את החזרת החיים לתושבי הצפון, שתאפשר לצפון להמשיך לצמוח. אנחנו ממשיכים להילחם יום יום. למה אנחנו צריכים להתלבט בדברים האלה אחד עשר חודשים מאז שהמלחמה התחילה, כשתושבי הצפון נמצאים במציאות הזאת?".
באשר לאשמים במצב, הבהיר: "מדינת ישראל היא לא מונרכיה. אי אפשר להאשים רק את נתניהו. יש גם את הכנסת, גם את הממשלה וגם את הבכירים במוסדות הביטחון, הם חייבים לקבל החלטות".
הוא סיפר כי כן יש פעולות צבאיות, אך בפועל אש חיזבאללה מתגברת - ובמועצה הצפונית נותרים ללא תמיכה. "אין לנו תמיכה אחורה ולא אמירה קדימה. הצבא פועל, אבל במבחן התוצאה לאורך ציר הזמן, החיזבאללה רק מעצים את הפעילות שלו. הוא יורה יותר טילים, יותר רחוק, יותר משוכלל. בצפון נהרגו יותר אזרחים מחיילים. היום המציאות בצפון היא מציאות של מלחמה אחד עשר חודשים".
"האמצעים הצבאים - נכון להשתמש בהם, אבל המטרה צריכה להיות שתושבי הצפון יחזרו הביתה, ושהחטופים יחזרו הביתה", הוסיף.
על הרצון של הצבא לתעדף חזיתות אחרות על פני החזית הצפונית, אמר זלץ: "זו אמירה שהמדינה והצבא אומרים. איך אפשר לדבר על תחושת ביטחון שאנחנו מדברים על העוצמה והיכולת להתמודד עם כל החזיתות יחד? אנחנו נאבקים עם חתול בעזה, ועוד לא נגענו בנמר בצפון. ועכשיו כוחות מתמודדים מול הברדלס ביהודה ושומרון כי זה מול מרכז הארץ".
עוד דן על הצורך בהצבת מטרות ברורות, שכן המציאות בלתי נסבלת: "מכת המנע יצרה פעילות רגעית, אבל אחרי שעה וחצי חזרו לירות. בנושא הביטחוני חייבות להיאמר שלוש אמירות: להסיר את איום הירי בכינון ישיר, להסיר את איום החדירה, והשלישי – מי שיהיה אחראי על כך שבקילומטרים מאחורי הגדר חייבת להיות מדינת ישראל באמצעות צבאה בדרך כזו או אחרת".
התרעות פיקוד העורף