"קהילת קיבוץ דפנה אבלה ומשתתפת בצערם העמוק של הדס רעייתו, ארבעת ילדיו וכל המשפחה המורחבת. פרטים על מועד טקס האשכבה והלוויה יפורסמו בהמשך", כתבו בהודעה. במקרה אחר, נהרגו שניים מפגיעה בקריות.
לפני כחצי שנה, התראיין עומר עם אביו משה לתוכנית 'שבע תשע' ב-103FM וסיפר על הקושי בעבודה בעקבות המלחמה והסיוע הזעום שקיבלו מהמדינה. עוד אמר: "מקווה שלא אגיד שזו הייתה טעות לסמוך על המערכת".
"אנחנו מפונים לניר דוד, ואנו רוב השבוע בעבודה. אנחנו כמו אנשי קבע, נוסעים לסופ"ש ולוקחים אפטר. אנחנו יודעים שהמצב לא יכול להישאר כך. מצב לא נורמלי אנחנו מחכים וסומכים על המערכת שתמצא את הפתרון, אנחנו מחכים בסבלנות כבר חצי שנה, אבל בינתיים זה לא נראה טוב, לא רואים את האופק. היינו שמחים שהפתרון היה מגיע קודם. אני מאוד מקווה שלא נגיד לכם שזו הייתה טעות לסמוך על המערכת", אמר אז עומר.
באותה שיחה משה אמר: "נראה לי שאנחנו בסרט בלהות, שאנחנו לא נורמליים, שאנחנו מתאבדים. אני מרגיש כמו כלב שהיה במלונה שפתאום שחררו אותו ואני רץ לכל השטחים כמו משוגע. על הגדר, על החומה. נראה לי שאנחנו לא נורמליים, שאין לזה הצדקה בכלל. כל יום מורידים בית, פוגעים. המדינה לא נורמלית. אני בטוח שאם היו יורים, לא מאות טילים אלא טיל אחד ליד ביתו של ראש הממשלה בכפר עזה, לא היו ממשיכים לירות. אבל את מי זה מעניין הצפוניים? שיהיו בבתי מלון, זרוקים מחוץ לבית, הפקרות אחת גדולה".
עוד הוסיף כי "אנחנו מגדלים מטעים של תפוחים, אפרסקים, נקטרינות, אפרסמון, פקאנים, שזיפים, והתחלנו לגדל אבוקדו. עכשיו אין לנו מה לקטוף. אנחנו מחוץ לבתים, מחוץ למטעים, באים כמו גנבים. מתפללים שאולי יהיה לנו מזל".
"עומר נשוי להדס ואב לארבעה, שהתגוררו בקיבוץ דפנה. עומר אגרונום ואיש חקלאות בכל רמ"ח אבריו, אהב את עבודת האדמה, והמשיך את דרכם של סביו ואביו היקר, משה ויינשטיין חקלאי וותיק, שהתעקש להמשיך לטפל במטעים ולקטוף את הפרי גם בזמן מלחמה. עומר כמו כלל חקלאי קו העימות שלא עזבו את ביתם, חשופים כל העת לאיומי האויב, ומשמשים אזרחים-חיילים, בהימצאם והגנתם על שטחי הלאום של ישראל בגבולות, בעודם מספקים מזון לאזרחי המדינה".
התרעות פיקוד העורף