המציאות העכשווית ברצועת עזה, עם מראות טקסי השחרור של החטופים, מחזירה את אייל עופר, מומחה לכלכלת חמאס, שנים אחורה. "כאשר אני רואה היום את הטויוטות של חמאס במפגן ברפיח, קשה לי שלא להיזכר בהיסטוריה", הוא אומר. "ב-2011 הייתי הראשון לחשוף כי רכבים אלו נכנסים לעזה (החל מספטמבר 2010 בעקבות החלטת ממשלה מ-20.6.2010) באישור ישראל ממעבר כרם שלום".
לדבריו, הרכבים הללו לא שימשו למטרות אזרחיות כפי שטענו אז גורמי הביטחון בישראל. "באוקטובר 2011 ראיתי את השימוש הנרחב שעשה בהן חמאס בעת שחרור גלעד שליט. ומאז, ובפרט בעת מבצע צוק איתן, הצעתי, כאשר הייתה לי הזדמנות, שישראל תפציץ את הטויוטות הללו. אני זוכר את התגובות: אלו בכלל רכבים של 'המשטרה הכחולה' האזרחית של עזה. לא קשורים לחמאס. אלו בכלל מקבלים משכורות והנחיות מהרש"פ בנושאי שיטור אזרחי. 'מה אתה רוצה שירכבו על חמורים' ועוד כאלו תשובות".
עופר מצביע על דפוס מחשבה שלטענתו חוזר על עצמו במערכת הביטחון. "גם כאשר הצעתי להפציץ כל טרקטור בעזה (לא עלה בדעתי השימוש שיעשו בהם חמאס לפריצת המכשול. פשוט ראיתי כיצד הטרקטורים הם חלק מהתשתית הכלכלית שממנה נבנה חמאס) קיבלתי תשובות דומות: מה פתאום, אלו כלים אזרחיים שאנו אפשרנו להכניס לרצועה".
לדבריו, המערכת הביטחונית הישראלית לא למדה מטעויות העבר. "אם מישהו חושב שתבניות החשיבה הללו במערכת הביטחון השתנו - יש לי מזוודה קטארית למכור לו. משומשת במצב טוב", הוא אומר בציניות.
העובדה שחמאס בחר למסור חטופים במקומות שבהם לא שחרר עד כה חטופים במסגרת העסקה הנוכחית מעלה שאלות נוספות על האופן שבו הארגון מנהל את המשא ומתן ועל היכולת הישראלית להשפיע על תנאיו.
התרעות פיקוד העורף