בהמשך דבריה הנוקבים, הזהירה: "אין מנוס מלקבוע שתושבי הנגב המערבי מופקרים לגורלם ואסון הוא רק עניין של זמן". קריאתה הייתה חדה וברורה לחברי הכנסת: "להשאיר בצד את כל ענייניהם האישים והמרוץ שלהם לכיסא ולעשות כל שנדרש כדי להחזיר את שיגרת החיים לתושבי עוטף עזה".
"באיזה תסריט דבר כזה קורה? עד רגע זה, עוד לא קיבלנו הודעה שהקיבוץ טוהר. הנחיות הגיעו בצורה מאוד בעייתית, האינטרנט נפל מיד שהחלו האירועים, ווטסאפ מקבלים פעם בשעה שעתיים, אנחנו לא מבלים הודעות מהמועצה ומצוותי צח"י. לא הצלחתי לתפוס את הילדים שלי, לא ידעתי מה עלה בגורלם. פחד אלוהים", הוסיפה.
כהן שיתפה על רגעי הפחד בקיבוץ וטענה: "תפסו אותנו עם התחתונים למטה. חומה של מיליארדי דולרים ותצפיתניות ובלון, הכל קרס. קיבלתי פניות מחברים - 'יש לנו ערבים ליד הבית'. דפקו לי בדלת חיילים וקראו בשמי. כולם מאוד מבוהלים. אתמול כשישבתי עם בתי, האמירות היו 'אנחנו לא נשארים פה'. היא אמרה ואני די זרמתי. עשר שנים אני צועקת שצריך לעשות פה משהו מאוד רציני, צריך להיכנס בהם בלי רחמים. בתי אמרה 'די, שלא יעשו להם הקש בגג'. בדלתות שלנו אף אחד לא הקיש. היינו נחמדים מדי. חבל שהמחיר הוא מעל 250 הרוגים".