הפספוס הגדול בקרב של קיבוץ נח"ל עוז: לוחמי הימ"מ של משמר הגבול, לוחמי צוות טנק של גדוד 77, חברי כיתת הכוננות וכוח קטן של גדוד 13 של גולני הצליחו בקרב גבורה להדוף מאות מחבלים שניסו לכבוש את היישוב בהתקפה הראשונה.
אלא שאחרי שלוש שעות פתח החמאס בגל שני ואחר כך בגל שלישי שהסתער על הקיבוץ. 15 מתושבי הקיבוץ נהרגו, שניים מהם חברי כיתת הכוננות. תשעה אזרחים נחטפו מהקיבוץ. ארבעה לוחמי צה"ל נפלו בקרב על הקיבוץ. תשעה לוחמים נפצעו. התחקיר מציג גבורה עילאית של לוחמים ואזרחים אבל כשל חמור של ניהול תמונת הקרב של דרגי הפיקוד בחטיבה הצפונית ובאוגדת עזה.
120 משפחות בקיבוץ נחל עוז. במוצאי שמחת תורה, 7 באוקטובר, היה אמור להתקיים "חג המשק" המציין 70 שנה להקמת הקיבוץ הנמצא רק 750 מטרים מגדר הגבול מול עזה. בגלל אירוע זה היו הרבה מאוד אורחים בקיבוץ ב-7 באוקטובר.
המזל של הקיבוץ היה כי כוח של לוחמי ימ"מ של משמר הגבול לן בלילה שבין שישי לשבת בקיבוץ לאחר שהגיע למקום כוח לטיפול בהפרות הסדר שהיו מתקיימות בכל סוף שבוע על הגדר. מדובר בכוח של תשעה לוחמים מיומנים עם ציוד לחימה ושני כלי רכב ממוגנים מסוג "זאב".
מיד בתחילת המתקפה הופסק החשמל. שני שערי הקיבוץ הראשיים ננעלו. רבש"ץ הקיבוץ סבר כי בשל הפסקת החשמל אי אפשר לפתוח את הנשקייה ולכן הוא לא הקפיץ את חברי כיתת הכוננות לאסוף את הנשקים. מה שכן עשה הוא הקפיץ מיד לאחר קבלת ההתראה על פרצת גדר הגבול את כוח הימ"מ של משמר הגבול שלן בקיבוץ.
מפקד כוח גולני מגדוד 13 יחד עם צוות הטנק של סגן דניאל פרץ התמקמו בסמוך לאחד הצירים בין הגדר של הגבול לחלק הצפוני של הקיבוץ. במשך כשעה הם הצליחו לפגוע בעשרות מחבלים שהתקדמו לקיבוץ. במקביל כוח אחר של מחבלי החמאס נע לקיבוץ מדרום ונכנס דרך אזור הרפת לקיבוץ.
בגל הראשון חדרו לקיבוץ 40 מחבלים. רבש"ץ נפגע כבר בתחילת הקרב ונהרג. לוחמי הימ"מ חתרו למגע והצליחו להרוג מספר רב של מחבלים. בקרב נהרג לוחם הימ"מ. עוד חמישה נפצעו. אולם הכוח של הימ"מ יחד עם שני חברי כיתת הכוננות הצליחו להדוף את ההתקפה. בינתיים בשל הקרב בכפר עזה ונפילת מוצב נחל עוז נשלח כוח הטנקים וכוח גולני לשתי זירות הלחימה בכפר עזה ובמוצב.
בשעה עשר, כשלוש שעות לאחר שבקיבוץ נחל עוז הדפו את ההתקפה, הגיע הגל השני ובו 60 מחבלים מגדוד שאטי ומיד אחריו הגיעו עוד מאה מחבלים. בשלב הזה רק מספר קטן של לוחמי ימ"מ ושני חברי כיתת הכוננות מנהלים קרבות עם המחבלים הפושטים. המחבלים מצליחים לכבוש את הקיבוץ. גם לאחר כיבוש הקיבוץ ממשיכים לוחמי הימ"מ לנהל קרבות בתוך הקיבוץ.
הטנק של סגן דניאל פרץ יוצא לקרב בשדות של הקיבוץ לכיוון הגדר, הוא פוגע בעשרות מחבלים ונפגע מירי נ"ט. בינתיים בתוך הקיבוץ מבצעים המחבלים מסע רצח. הם עוברים בין הבתים, יורים באזרחים וכן מרכזים כמה משפחות באחת הדירות. הם עושים זאת כשהם לוקחים כבן ערובה את הנער תומר ערבה בן 17 שעובר איתם מבית לבית.
בשלב מסוים תומר מצליח להימלט אבל לרוע המזל הוא מזוהה ככל הנראה על ידי לוחמי הימ"מ כמחבל והם יורים בו למוות. במקביל באותו השלב המחבלים מכניסים את משפחתו לכלי רכב במטרה לחטוף אותם לעזה. כוח הימ"מ סבור כי מדובר ברכב מחבלים ללא אזרחים ויורה ברכב. לרוע המזל הוא פוגע והורג את דקלה ערבה, אימו של תומר.
בשעה אחת בצהריים מגיע כוח חפ"ק של סגן מפקד מגלן לתגבר. בכביש הגישה לקיבוץ הוא עוצר כדי לקלוט את הכוח שאמור להגיע אחריו, מארב של עשרה מחבלים פותח באש על החפ"ק. סגן מפקד היחידה רס"ן ח"ן בוכריס נהרג. באותו רגע מגיע למקום האלוף במיל' נועם תיבון עם לוחם ימ"מ שאסף בדרך.
תיבון נוטל את הנשק של הסמג"ד ויחד עם יתר החפ"ק ולוחמים של גדוד 890 שמגיעים למקום הם מסתערים על עשרת המחבלים. האלוף תיבון מעלה על כלי הרכב שלו את הנפגעים ומפנה אותם לקיבוץ מפלסים, שם אשתו שממתינה במגונית מקבלת את הנפגעים ומפנה אותם לבית החולים בציר תנועה שבו פועלים המחבלים. בשלב הזה האלוף תיבון חובר לאלוף במילואים ישראל זיו ושניהם חוזרים לקיבוץ נחל עוז. תיבון מבקש לחלץ את בנו ומשפחתו שהיו לכודים.
הכוחות בתוך נחל עוז מונים צוותים של סיירת גבעתי, צנחנים מגדוד 890 וכוחות של מגלן. מפקד 890 מחלק את גזרות הלחימה ביישוב בין הכוחות. למרות שהכוחות נכנסו לקיבוץ בשעה 13:45, המחבלים מצליחים דקות קודם לצאת עם החטופים האחרונים בדרכם לעזה. על פי התחקיר, ככל הנראה שלושה מתושבי נחל עוז נהרגו מירי כוחותינו בשל טעות בזיהוי.
התחקיר כאמור מעלה על נס את גבורת לוחמים רבים ואזרחים תושבי הקיבוץ, כמו גם את תפקודו של האלוף במיל' נועם תיבון ושל אשתו שהצילה פצועים, וכן את גבורת לוחמי הימ"מ, צוות הטנק, חברי כיתת הכוננות ועוד. התחקיר מצביע על כשלים בהכנת היישוב למתקפה, על מחסור באמצעים, על תפקוד חסר של החטיבה הצפונית. התחקיר קובע כי אם היה מגיע כוח תגבור קטן אחרי ההדיפה של המתקפה הראשונה היה ניתן להפחית ואף למנוע את נזקי המתקפה השנייה והשלישית על הקיבוץ.