ניקח רק שתי דוגמאות מהיממה האחרונה: הראשונה, נדב ארגמן ראש השב״כ לשעבר שעלה לריאיון בטלויזיה. ייתכן מאוד שהוא אמר משפט שלא במקום. יתכן שהמשפט היה צעד רחוק מדי. אבל מה קרה? נתניהו הזעיק את המשטרה ״הפוליטית״ והנחה את המפכ״ל לפתוח בחקירה. ומבלי להתייעץ עם היועצת המשפטית לממשלה, החליטה המשטרה לפתוח בחקירה. ברור שזה הנושא החשוב שעומד בפני המשטרה. אין חמישים נרצחים בחברה הערבית, אין עשרות הרוגים בתאונות דרכים ואין עבירות רכוש, הכל תקין ברחובות ישראל.
האירוע השני הוא החשד נגד קצין צה״ל, אלוף רומן גופמן, היום מזכירו הצבאי של ראש הממשלה. על פי החשד, בעת שגופמן היה מפקד אוגדה בדרגת תא״ל, הוא אירגן מבצע השפעה נגד החיזבאללה ונגד החמאס והפעיל נער בן 17 שיפיץ מידע באמצעות אתר אינטרנט שניהל. הנער נעצר והוחזק שנה וחצי במעצר תוך חקירה קשה שכללה עינויים. בזכות הסנגורים האמיצים, הוא הצליח להוכיח כי הופעל על ידי צה״ל ועל ידי מפקד האוגדה תא״ל רומן גופמן. ובכך ניצל ממאסר עולם.
זאת המציאות שאנחנו נכנסים אליה עכשיו. המלכות היא מעל הכל לא ניתן לחקור אותה, לא ניתן לערער על מעשיה. כל בעל תפקיד נדרש לגלות נאמנות למלכות ולא לממלכה. מי שלא יהיה נאמן למלכות יודח; כאן ועכשיו. מי שיערער על המלכות עשוי להיות נרדף, נחקר. רונן בר צריך ללכת הביתה על האחריות שלו לכישלון הארגון ב-7 באוקטובר. גם הרצי הלוי וירון פינקלמן, ואהרון חליווה וגם יואב גלנט. אבל מעל כולם היה ראש הממשלה, שלא ברור למה הוא לא חייב לתת דין וחשבון ולקחת אחריות על אסון ה-7 באוקטובר.
התרעות פיקוד העורף