עופר מציין פרט חשוב שמבהיר את משמעות ההפגנות: “אפילו אל-ג’זירה, שמזוהה עם קו התעמולה של חמאס, נאלצה להודות אתמול שההפגנות הן נגד חמאס. זה אומר הרבה".
לדבריו, לא מדובר בשינוי אידיאולוגי של התושבים בעזה, אלא בדאגה קיומית: “ברור לכל מי שמקשיב לתוכן הקריאות שהמפגינים הם לא חובבי ציון. אלא אנשים שמודאגים שהם עלולים לחוות עקירה נוספת. הם רואים את צה”ל מוציא הודעות פינוי, ויודעים שחמאס ינסה למנוע את הפינוי הזה, גם אם המשמעות היא הפקרת חייהם. עליינו לזכור כי חמאס, היה ונשאר הכח החמוש העיקרי השולט מעשית באוכלוסיית עזה ללא רחמים. חמאס מעולם לא היה מעוניין להיות אחראי לביוב בג'באליה או להתקנת תמרורי עצור בחאן יונס".
עופר חוזר ומדגיש כי המיקום של אוכלוסיית הרצועה הוא המפתח להבנת הלחימה והעתיד הצפוי: “כמו שאני אומר כבר זמן רב – לא מנצחים את המלחמה הזו רק על ידי פירוק גדודים, חיסול בכירים ומיטוט פירים. יש 2.2 מיליון איש בעזה, והשאלה היא איפה הם יהיו. לדעתי, הפתרון היחיד הוא שכולם יהיו בדרום הרצועה עד להחזרת כל החטופים. ומי יהיה אחראי עליהם אזרחית? דבר אחד ברור – לא ישראל, לא באופן ישיר ולא עקיף, ולא עם חברה אמריקאית או כל שטות אחרת".
גל המחאות הנוכחי ברצועת עזה עשוי להוות נקודת מפנה, אך עופר מסייג ואומר כי מוקדם להכריז על שינוי משמעותי. “לתת תחזיות על דעת קהל זה מסובך, וגם טובי גופי המודיעין בעולם נכשלו בכך בעבר. אבל עצם העובדה שתושבים מעזים לצאת לרחובות, למרות שליטתו הברוטלית של חמאס, היא התפתחות חשובה מאוד. השאלה היא האם היא תתפתח למשהו גדול יותר – או תדוכא ביד ברזל. יתכן גם שהכל הטעייה אחת גדולה שחמאס מעורב בה מראש או ימצא דרך להשתלב בה".
התרעות פיקוד העורף